Those Who Were NOT ‘Born That Way’

The Torah says (Devarim 29:17 – 20):

פן יש בכם איש או אשה או משפחה או שבט אשר לבבו פנה היום מעם ידוד אלהינו ללכת לעבד את אלהי הגוים ההם פן יש בכם שרש פרה ראש ולענה
והיה בשמעו את דברי האלה הזאת והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי כי בשררות לבי אלך למען ספות הרוה את הצמאה
לא יאבה ידוד סלח לו כי אז יעשן אף ידוד וקנאתו באיש ההוא ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר הזה ומחה ידוד את שמו מתחת השמים
והבדילו ידוד לרעה מכל שבטי ישראל ככל אלות הברית הכתובה בספר התורה הזה

Ramban (29:18 idem) explains:
 ופירוש למען ספות הרוה את הצמאה, להוסיף השבעה עם המתאוה, כי נפש שבעה תקרא רוה… והמתאוה תקרא צמאה… והטעם, כי נפש האדם הרוה שאיננה מתאוה לדברים הרעים לה, כאשר תבא בלבו קצת התאוה והוא ימלא תאותו אז יוסיף בנפשו תאוה יתירה ותהיה צמאה מאד לדבר ההוא שאכל או שעשה יותר מבראשונה, ותתאוה עוד לדברים רעים שלא היתה מתאוה להם מתחלה כי המתאוה לזמת הנשים היפות, כשיהיה שטוף בזמתן תבואהו תאוה לבוא על הזכר ועל הבהמה, וכיוצא בזה בשאר התאוות, וכענין שהזכירו חכמים (סוכה נ”ב ב’) משביעו רעב מרעיבו שבע ולכך יאמר הכתוב בהולך בשרירות לבו, שהוא אם ימלא נפשו בתאוות השרירות והחזקות עליו אשר היא צמאה להם, יוסיף נפשו הרוה עם הצמאה, כי יתאוה ויצמא למה שהיה שבע ממנו וכאשר השביע נפשו בו ולפי שהזכיר “שרש פורה” אמר בלשון הזה, כי יוסיף השרש הוא כפתו אשר היא רוה ורעננה עם הצמאה ותשובנה כולם צמאות
We have already quoted a novel idea from Rabbi Mizrachi in this vein.

Comments are closed, but trackbacks and pingbacks are open.