Learning Empathy from Megillas Esther – Avraham Rivkas

Here’s a Hebrew article I wrote for “Beino Uveini”, a Parsha Sheet on interpersonal relationships (yeah, I mean Chessed). The tone is meant to be slightly humorous.

Enjoy!

ניחום או אונאת דברים?

מרדכי והמן (הי, לא להרעיש!) לא ממש היו חברים… בחלק ה”מהפך” שבמגילת אסתר למדים אנו כיצד הוכרח המן לבזות את עצמו עד עפר. אחשורוש צווה על המן לקחת את מרדכי, להלבישו בגדי מלכות, לרוץ לפניו, ולגדל את כבודו. זה לא היה נעים להמן כלל.

הרי המן תכנן אותה שעה לתלות את מרדכי על כך שאינו משתחוה לו. הדבר האחרון שהיינו מצפים ממנו בשעה זאת, אבל וחפוי ראש, הוא לטרוח ולספר את המקרה לאחרים. מה דחוף לו לפרסם את קלונו הלאה? אך כך אכן נוהג המן. המגילה מפרטת (ו’ י”ב): “ויספר המן לזרש אשתו ולכל אהביו את כל אשר קרהו ויאמרו לו חכמיו וזרש אשתו אם מזרע היהודים מרדכי אשר החלות לנפל לפניו לא תוכל לו כי נפול תפול לפניו”.

יש עוד מספר תמיהות לשוניות וסיפוריות. לעיל (ה’ י’) נכתב “אוהביו ואת זרש אשתו”, וכאן מגלים סדר הפוך. למה? תחילה נקראים אנשיו בתואר “אוהביו”, ואח”כ כ”חכמיו”. מדוע? חכמיו דנים “אם מזרע היהודים מרדכי…”, כאילו הדבר מוטל בספק. מה, מישהו עוד לא מכיר את עובדת היות “מרדכי היהודי”, יהודי?

על דרך הפשט ניתן לבאר שהמן ביקש “כתף לבכות עליה”. לכן סיפר “את כל אשר קרהו”. המן לא בא לגלות להם חדשות טכניות, אלא לשפוך את ליבו אל אשתו ואף אל אוהביו, בתקוה לשמוע מהם דברי נחמה. אנשיו היו צריכים לגלות כלפיו חמלה ואמפתיה. אבל תקוותיו נכזבו באחת. פתאום הפכו לו ידידיו ל”חכמים” גדולים, עם טיעונים לוגיים יבשים או חשבונות מתמטיים. אם א’ אז ב’, אם מרדכי יהודי, אתה אבוד. ניתוח אסטרטגי מתנשא אותו טורחים הם לפרט לו בארוכה, משל שאלתו לא נגעה אליו אישית. גם אשתו לא מיהרה לעזרתו. הווה אומר, הנטישה עצמה מעידה על נכונות נבואת הבלהות…

אל תבינו לא נכון, אין מה להצטער בצער המן, אבל יש ללמוד מכאן לקח. להבדיל ממעשי הרשעים, התורה מלמדת אותנו את מידת החמלה. “אם היו יסורים באים עליו, אם היו חלאים באים עליו, אל יאמר כדרך שאמרו חבריו לאיוב, ‘הלא יראתך כסלתיך תקותך ותום דבריך, זכר נא מי הוא נקי אבד'” (ב”מ נ”ח ב’). “אין מרצין לו לאדם בשעת כעסו” (ברכות ז’ א’). אם אין לך ניחום וחיזוק, שמור על שתיקה. השתתף בצער חברך בהקשבה. כדאי גם ללמוד פרטי הלכות אונאת דברים בשו”ע חושן משפט סימן רכ”ח.

יהי רצון שנזכה להיות חברים אמתיים, ותהיה אך תורת חסד על לשוננו.

הערה: חלק מהנקודות מתוך ספר יוסף לקח.

Comments are closed, but trackbacks and pingbacks are open.