הר הבית – מעשה אבות סימן לבנים

3,500 שנה הקריאה מתמשכת:

וַיֹּ֨אמֶר אַבְרָהָ֜ם אֶל־נְעָרָ֗יו שְׁבוּ־לָכֶ֥ם פֹּה֙ עִֽם־הַחֲמ֔וֹר וַאֲנִ֣י וְהַנַּ֔עַר נֵלְכָ֖ה עַד־כֹּ֑ה וְנִֽשְׁתַּחֲוֶ֖ה וְנָשׁ֥וּבָה אֲלֵיכֶֽם.

 ​ישמעאלים: שבו למרגלות הר הבית וחכו בסבלנות.

ואל היהודים: נעלה ונשתחוה!

מגלה פנים בתורה

אמר רבא מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך  מרדכי

“Rava says, A person is obligated livsumei on Purim until he doesn’t know the difference between ‘Cursed be Haman’ and ‘Blessed be Mordekhai.’” (b.Megillah 7b)

השגה על המאמר שהובא כאן מאתר פורת’ודוקסי:

פשטות הגמ’ ורוב (ואולי כל) הראשונים הוא שחייבים להשתכר בפורים, וכן נהגו בימי חז”ל כדמוכח מהעובדא דרבה ורב זירא.

וכן בימי הראשונים, עי’ מערבית ‘ליל שיכורים’ שבמחזור וויטרי, ועוד.

Download (PDF, Unknown)

וגם הרמב”ם והרמ”א ומהרי”ל ס”ל כן, שהרי היו לפני תקופת האורתודוקשיה החדשה, והיו משועבדים לדברי חז”ל. אלא שהרמב”ם כתב קיצור דרך לבסומי עד דכו’, ע”פ המבואר בסנהדרין כב’ ב’ יותר מכדי רביעית כ”ש דדרך טורדתו ושינה משכרתו, הרי שהשינה יש בכוחו לשכר אחרי שתית יין, וזה מורגש לפעמים בפורים אחרי תנומה קצרצרה על הספה שמרגישים יותר שיכור ממקודם.

ועיין מהרי”ל, שעליו סמך הרמ”א, שמבו’ שגם בזמנו עשו ככה.

כי בתחבלות תעשה לך מלחמה ותשועה ברב יועץ

כך נגנזים התוכניות

בעזה”ש הגדול הגבור והנורא קונה שמים וארץ

י. אהליאב

עם ישראל ‘עם קשה עורף’. [מאד] קשה להם לקבל, והרבה יותר קשה לסקל המקובל.

טוב שכך? אולי, אולי לא, לא יודע. אך צריכים להתחשב עם זה.

* לפני כ100 שנה איזה אדמו”ר דן על דג שברייתו דג שהוא התכלת העידה עליה התורה, היום שמגלים חילזון ממנה צובעים תכלת זה לא מתקבל על הציבור החרדי. (יש לציין שאלו שפטפטו בעשרים השנים האחרונות בענינה דיבורי סרק וראיות שאינם מוכרחות (גם בעד) לא קידמו את הענין, ועתידים (לכאו’) ליתן ע”ז את הדין, אולם יש שכונתם לשמים).

* לפני כ150 שנה דנו על בניין בית הבחירה וחידוש הקרבנות כשזה לא מעשי בעליל, כיום הדיון בזה נראה מיותר לחלוטין.

* לפני כ50 שנה (בתחלת קום המדינה) דן איזה רב על הקמת הסנהדרין, כשהרקע מסוכן ולא מתאים וזה עורר התנגדות גמורה של גדולי הת”ח שבדור, וכמובן הסוגיא נגנזה, והיום מי שחושב בכיוון הזה אוטומטי מוציא את עצמו מן הכלל.

חכמים, הזהרו בדבריכם!

רוצים לקדם ענין מלכות יהודה ושלטון ע”פ התורה והמצוה, בנין הר בית ד’ ולעבדו בזבחים ופסחים, תמידין ומוספין וכיוצא בדברים עיקריים אלו – עם שני תנאים:

א – לא לפרסם דברים בעלמא, רק דברים מבוססים על ראיות איתנים לא יכזבו, תוך התחשבות בטענות המתנגדים, ולבאר בקצרה, ישר ולעניין.

ב – לעבוד בזרם שוטף בכל המישורים ביחד, ובהסכמת גדולי הת”ח. וכמדומה שבטפטוף טיפין טיפין קמא קמא בטיל ליה, וזה רק מחזק החיסון הציבורי. מה לעשות, זה המציאות.

“וכיון שנתקבצו גליות נעשה דין ברשעים כו’ כלו הפושעים מתרוממת קרן צדיקים כו’ בירושלים” (מגילה י”ז ב’)

התגרות באומות או התגרות בעם השם?

התגרות בהשם

ממשל טראמ”פ מעלים עין מבנייה בהתנחלויות (בד”כ), בעוד שממשל אובמה היה נגדה.

מחד, טראמ”פ מגבה הרחבת הבנייה בא”י, מאידך אובמה אינו מתגרה באומות. עם מי הצדק?

במשך 8 שנים ראה”מ נתניהו מתגרה באובמה – אובמה מסיר הסנקציות מעל פרס.

בא”י עשו רעש ‘חוק ההסדרה’, שמפקפק בזכויות הערביים בא”י – אובמה באו”ם מפקפק על זכותם של היהודים על ירושלים.

בעוד שאובמה היה מאיץ להקים בא”י ממלכה לבני השפחה, טראמפ אינו דוחף כ”כ.
מידה כנגד מידה?

בירמיהו נ,כד: יָקֹ֨שְׁתִּי לָ֤ךְ וְגַם־נִלְכַּדְתְּ֙ בָּבֶ֔ל וְאַ֖תְּ לֹ֣א יָדָ֑עַתְּ נִמְצֵאת֙ וְגַם־נִתְפַּ֔שְׂתְּ כִּ֥י בַֽיהוָ֖ה הִתְגָּרִֽית׃ כה פָּתַ֤ח יְהוָה֙ אֶת־א֣וֹצָר֔וֹ וַיּוֹצֵ֖א אֶת־כְּלֵ֣י זַעְמ֑וֹ כִּֽי־מְלָאכָ֣ה הִ֗יא לַֽאדֹנָ֧י יְהוִ֛ה צְבָא֖וֹת בְּאֶ֥רֶץ כַּשְׂדִּֽים׃ כח ק֥וֹל נָסִ֛ים וּפְלֵטִ֖ים מֵאֶ֣רֶץ בָּבֶ֑ל לְהַגִּ֣יד בְּצִיּ֗וֹן אֶת־נִקְמַת֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ נִקְמַ֖ת הֵֽיכָלֽוֹ׃ כט הַשְׁמִ֣יעוּ אֶל־בָּבֶ֣ל ׀ רַ֠בִּים כָּל־דֹּ֨רְכֵי קֶ֜שֶׁת חֲנ֧וּ עָלֶ֣יהָ סָבִ֗יב אַל־יְהִי־(לָהּ֙) פְּלֵיטָ֔ה שַׁלְּמוּ־לָ֣הּ כְּפָֽעֳלָ֔הּ כְּכֹ֛ל אֲשֶׁ֥ר עָֽשְׂתָ֖ה עֲשׂוּ־לָ֑הּ כִּ֧י אֶל־יְהוָ֛ה זָ֖דָה אֶל־קְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵֽל׃

ובתרגום: כי בה’ התגרית, ארי בעמא ה’ אתגרית. כי אל ה’ זדה, ארי על עמא דה’ בסרת.

ומבואר מזה שמי שמתגרה על עם ישראל מתגרה בזה על קדוש ישראל (הקב”ה – ואין עוד מלבדו ודו”ק) בעצמו.

ובמדרש תנחומא (ורשא, בשלח טז): וברוב גאונך. הרבית להתגאות כנגד כל הקמים לנגדך. ומי הן אלו – הקמים כנגד בניך. מגיד שכל הקם כנגד ישראל, כאלו קם כנגד השכינה. וכן הוא אומר (תהלים עד כג): אל תשכח קול צורריך. כי הנה אויביך יהמיון ומשנאיך נשאו ראש (תהלים פג ג). מפני מה (תהלים פג ד): על עמך יערימו סוד ויתייעצו על צפוניך כו’. וכן הוא אומר (זכריה ב יב): כי הנוגע בכם נוגע בבבת עינו כו’ וכו’, ללמדך שכל הקם כנגד ישראל, כאלו קם כנגד שכינה. וכן הוא אומר (שופטים ה כג): אורו ארור יושביה כי לא באו לעזרת ה’. וכי הוא צריך עזרת אחרים, והוא אומר ועושה, ושלח בסנחריב מלאך ולא הרגם, אלא נשף בהם ויבשו. אלא ללמדך שכל העוזר את ישראל, כאלו עוזר את השכינה. ולפיכך כתיב: כי גאה גאה, הרבית להתגאות אצל הקמים כנגדך. ומי הן אלו הקמים כנגד בניך. [עיין בפנים כל הקטע].

ויש לבאר למה המתגרה בעם ישראל נחשב שהוא מתגרה בהקב”ה, והרי הוא רק שונא את העם הזה ומה זה קשור להקב”ה. אלא שייחודיותם של ישראל הוא זה שהקב”ה בחר בהם להיות לו לעם, ומי שמתגרה בבחיריו מתגרה בו עצמו. ‘כי הנוגע בכם נוגע בבבת עינו’.

וראה במדבר רבה (וילנא) פרשת במדבר פרשה ג: ר’ יהושע דסכנין בשם ר’ לוי אמר ששה הם שנבחרו כהונה לויה ישראל מלכות בית דוד ירושלים בית המקדש, כהונה מנין דכתיב ובחור אותו מכל שבטי ישראל לי לכהן (שמואל א’ ב’ כח’) לויה מנין שנא’ (דברים יח’) כי בו בחר ה’ אלהיך, ישראל מנין שנא’ (שם דברים ז’) ובך בחר ה’ אלהיך, מלכות בית דוד מנין שנאמר (תהלים עח’ ע’) ויבחר בדוד עבדו, ירושלים מנין שנא’ (מלכים א’ יא’) העיר אשר בחרתי בה, ביה”מ מנין דכתיב (דברי הימים ב’ ז’) בחרתי והקדשתי את הבית הזה. (ועי’ שמו”ר תצוה לז’ ד’).

ובעדת קרח, שחלקו על כהונת אהרן בחיר ה’, עליהם כתוב: (במדבר יח, יא) לָכֵ֗ן אַתָּה֙ וְכָל־עֲדָ֣תְךָ֔ הַנֹּֽעָדִ֖ים עַל־יְהוָ֑ה וְאַֽהֲרֹ֣ן מַה־ה֔וּא כִּ֥י תַלִּ֖ונוּ עָלָֽיו׃  [ובפרש”י: כי בשליחותו עשיתי לשאת כהונה לאהרן ולא לנו הוא המחלוקת הזאת]. הרי שאף שטענותיהם בפיהם היתה נגד אהרן ומשה מעלה עליהם הכתוב שנועדו על ה’, וזאת כנ”ל, שהקב”ה הוא שבחר באהרן, והמפקפק בזכותו של אהרן על הכהונה חולק הוא על הקב”ה בעצמו.

ובחירת עם ישראל מה’, ‘אתה בחרתנו מכל העמים’ וכנ”ל, ולכן ‘כל הקם נגד ישראל כקם נגד השכינה’, כנ”ל בתנחומא.

ומבו’ בסנהדרין קי’ א’, ‘כל החולק על מלכות בית דוד ראוי להכישו נחש’, וכן כתבו בשם חז”ל שהחולק על מלכות בית דוד כחולק על השכינה, והכונה כנ”ל, כי בחר ה’ בדוד, ומי שחולק על דוד חולק על מי שבחר בו. [ויתכן דזהו מש”כ רש”י בהושע (ג,ה) תנא משום ר”ש בן יוחאי בג’ דברים מאסו בני ישראל בימי רחבעם במלכות שמים ובמלכות בית דוד ובבית המקד’ הה”ד (מלכים א יב, טז) אין לנו חלק בדוד כמשמעו לאהליך ישראל (מלכים א יב) אל תקרי לאהליך אלא לאלהיך. ולפי”ד, זה עצמו שאמרו ‘אין לנו חלק בדוד’ זה מאיסה במלכות שמים].

וגם ירושלים הרי זה מבחירת ה’ כנ”ל, ולפי”ז נמצא שהחולק על בחירתו של ירושלים כחולק על הקב”ה, והמואס בירושלים כמואס במלכות שמים כנ”ל. ובית המקדש בירושלים נקרא בתורה ‘המקום אשר יבחר ה”, ומי שחולק ואומר שהמקומות האלו שייכים למישהו אחר, הרי הוא כופר בבחירת הקב”ה.

ובילקוט שמעוני שמואל א רמז קו: תני ר’ שמעון בן יוחאי אומר כו’ בשלשה דברים עתידים למאוס במלכות שמים ובמלכות בית דוד ובבנין בית המקדש כו’, א”ר סימון בר מנסיא אין ישראל רואין סימן גאולה לעולם עד שיחזרו ויבקשו שלשתם, הדא הוא דכתיב אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה’ אלהיהם זו מלכות שמים, ואת דוד מלכם זו מלכות בית דוד, ופחדו אל ה’ ואל טובו זה בית המקדש.