שו”ת על קונטרס בענין כיסוי השיער

מכתב שנשלח למחבר הקונטרס:

מעולם לא עלה על הדעת לפרסם ברבים הצעות לשנוי כה חריף בהנהגת כלל ישראל מבלי להיועץ קודם עם פוסקי הדור. ולפרסם חוות דעתם. וזהו ללא ספק אחת מפירות הבאושים של דורנו דור העקבתא דמשיחא. והסכנה גדולה יותר משום שהקונטרס שזור בהרבה מ”מ מפוסקים ולא כל אחד מעין בהם ורק תופס המסקנא. הנה זה לאו דווקא. פוק חזי. וכך לאט לאט מתערערת השמיעה לדעת תורה וצומחת השכלה חדשה “למדנית” [שהרבנים מחמירים ואפילו החזו”א המחמיר הגדול מקל ] כי כל עיקר כחם של המשכילים היה לקעקע סמכות הרבנים ובכך לנתק ישראל ממקור מים חיים. וכעת מתחדש סוג חדש שכל אחד בונה במה לעצמו. וסופו מי ישורנו. והדברים אינם אמורים דווקא על קונ’ זה אלא על כל המעוררים לרוב לחומרא. וכאן שהוא לקולא נגד מנהג פשוט אף אצל הקלים ביותר בקיום תורה ומצוות.

ובדורנו שיצרא דעריות גבר בלי גבול ממש בחסות מעצבי האופנה מהגרועים שבאומות העולם שקנו שביתה בקרב הצבור וכמעט ולא שייך להלחם נגד השתלטות זו אלא בהגברת הקדושה אצל אותן בנות ישראל שעומדות בגאון נגד רוח זו. והקלה רק תגרור הקלה נוספת אלא א”כ מדובר בנשים עם דעת חזקה להשמע להלכה בלא סייג ממש ולא מתוך משיכה אחר נטית הלב והרחוב.

ודברי כת”ר עלולים להרחיב הפירצה. ועיין בתשובות אג”מ אבן העזר וימצא שם הרבה חיזוק לדבריו ואולי טעות היא להראות לו מקור זה כי יתלה באילן גבוה אבל מסקנתו שמן הראוי לחוש לחת”ס שהנהיג כנראה הנהגה זו הנוהגת בכלל ישראל אבל למקילים לא אפשר יותר מב’ אצבעות וממילא לא ישביע זה היצרא הנ”ל וגם לא תאוות הבעל. ופוק חזי אותן הנוהגות כפי הצעת כת”ר להקפיד על עיקר הדין שלרוב נמנות על הפרוצות וניכר ששמירת הצניעות עול הוא בשבילן ונשות ישראל הכשרות והצדקניות לא מבקשות הצעות להקל מעליהן וא”כ ממ”נ לא ברור למי מופנים דבריו. אם לפרוצות הרי הן לא זקוקות לדבריו ונמוקיו ואם לצדקניות הרי ברור שהדברים יתקבלו בתמיהה רבתי ואם למתנדנדות הרי שלא ההלכה היא הנר לרגלן.

ובר מין דין האם נתינת פת בסלו בדורנו בנושא כה רגיש ועדין לא יוליד אצל הבנות זלזול בצניעות בראותן את אמן חורגת ממנהג ישראל ודמה בנפשך שיחת חולין של ילדי אותן “צדקניות חדשות” מתפארים בהאמא לא הולכת בכסוי ראש בבית. ואם ישמעו שאין זה עיקר הדין לא יפלא שבניהם אחריהם יחזירו מנהג הרמ”א להפריד בין בשר וחלב רק שעה אחרי שאין כמעט שום מקור מוסמך לשש שעות [ובפרט במקום צורך ורעב ו”צרכי בריאות”] ורק ירא שמים ובעל תורה יחמיר וכיצד ננמק לילדינו חומרא תמוהה זו שאולי מקורה בזוהר הקדוש. והפמ”ג כתב שאחרי שכבר השתרש הפורץ גדר ישכנו נחש.

וזו רק דוגמא קלה מאוד. ומתוך דברי כת”ר ניכר שהוא ת”ח ויודע ודאי כמה שההלכה בנויה רבדים רבדים של חומרות על גבי חומרות דור אחר דור. ופעמים בדברים שהם רחוקים מאוד מאור מעיקר הדין. ואף ששכלנו הקט לא תמיד מבין הענין אבל בסיס היהדות הוא התבטלות מוחלטת לדורות הקודמים מתוך תפיסה ברורה על פחיתות השגתנו והבנתנו. ואינו סותר כלל עמל של תורה כפי יכולתנו להבין והחדש. אבל מעולם לא שמענו לחדש קולות כנגד מה שנגדר בדורות הקודמים.

ואם רצונו להשביע סקרנותו מדוע העמיסו לנו רבותינו חומרות שלא שיערו הקדמונים. יעויין בברכ”י בכמה מקומות [איני זוכר כעת ואם ירצה אפנה לו למ”מ] בכמה מקומות שהוא כנגד התגברות הסט”א דור אחר דור. והנשק הוא הוספת הדורים וחומרות. ולכן הראשונים הוסיפו מה שלא היה בזמן חז”ל וכנ”ל האחרונים סגרו מה שהותר בראשונים.

בברכה מרובה ויתרבה כבוד שמים ונזכה לביאת משיח צדקנו והרמת קרן הקדושה והטהרה של כלל ישראל בב”א.

תשובת המחבר:

תודה רבה על מכתב כ”ת שליט”א!

כמובן דברתי עם כמה וכמה ת”ח גדולים וקטנים, אבל לא מצאו זכר של פרכא בגוף הטענות, רק שנו מיני סיסמאות חיצונות בנוסח “דעת תורה”, “כבר הורה זקן”, “מנהג כלל ישראל” ופטומי מילי מפורסמים כיוצא באלו, כמ”ש גם כ”ת — אבל השתא ערבך ערבא צריך. ועוזבים אמרם ז”ל חולין ז’ א’ “מקום הניחו כו’, ת”ח שאמר דבר הלכה אין כו'”, ע”ש, שרא להו מרא. ואם לדין אין תשובה כלל, הרי זה עצמו “הסכמה” מהן שאף לדעתם כל מ”ש בקונטרס הוא אמת. ועי’ הוריות ב’ ב’ “דטועה במצוה לשמוע דברי חכמים”.

ולעולם דעת “תורה” היא דוקא מ”ש חז”ל, לא זולת. וכשאמרו סנהדרין סוף כ”ט א’ “דברי הרב ודברי התלמיד כו'” גילו לנו בזה שהמכונה “רב” ה”ה אך תלמיד לרב האמיתי, היינו הקב”ה. ו”בסיס היהדות” היא “התבטלות מוחלטת” לרצון _, ושכלנו “הקט” הוא הכלי היחידי שניתן לנו כדי לבררו, על אף “פחיתות השגתנו והבנתנו” עיין רמב”ם יסודי התורה פרק ד’ ח’. וע”מ כן ניתנה תורה לישראל. וה”ה כשמתגלה “עוון אבותם (ויקרא כ”ו מ’)” ע”י עמל התורה. וגילוי שגיאות הנהגה בסוגיא זו (ועוד סוגיות רבות) היא עצמה הראיה שאין דרך ההמון הנ”ל צודק. וזו היא הדרך שקיבלנו ממרן החזו”א זלה”ה. ובאמת כ”ז והמסתעף מצריך כמה חיבורים וסודות, לכן לא כתבנו מזה בקונטרס. ידעתי שלא מוסכם לסבור כך.

בא וראה, אלו שכסבורים דפ”נ מהני לכיסוי שיער כביכול, לשיטתם ודאי אין להם ראיה מגמרא שבת ונזיר שהוא חומרא לגלות שערה בביתה, א”כ נותרו בדברי הזוה”ק לכסות. אבל כבר ביארנו הדבר לאשורו מהש”ס וכל הראשונים בחלק ראשון, ע”ש. ואין כאן “קולא” לגלות, עי’ חלק שני עמ’ 7, ועי’ עמ’ 11 שם, ולא קשה מידי.

ואם הולכים הדורות ומתמעטים, עלינו להרבות בגילוי האמת והשלו’, ואין הקונטרס לנשים כלל אלא לאנשים (בפרט ת”ח), והמה ילמדו את הנשים. ואיני יודע מה כונתו בגרירת קולות, כי רובא דרובא היום מגלין פ”נ (ועוד) בר”ה, והשאר ג”כ מעותדים לזה כנראה, וע’ מ”ש ח”ב סוף עמ’ 22. גם כל הטעם לגלות בבית כדי שלא יקילו, א”כ איך ימשך קולא? ה”נשק” הוא לעמול ללמוד וללמד את האמת שבתורה לחזק הנחשלים בשמירת כל דיניה. ורק זה בכלל “הגברת הקדושה”, כמ”ש בח”ב ריש עמ’ 20. ו”סופו מי ישורנו” איפכא.

ומ”ש כ”ת בד”ה בר שיזלזלו, ע’ ח”ב סוף עמ’ 12, וסוף עמ’ 18. ועי’ היטב ריש חלק א’ טעם ההיתר בבית. ו”צניעות” אמת ו”מנהג ישראל” בזה”ז הפכים גמורים. ובכלל, מבואר היטב בפנים שאין כאן קולא משום שלו’ ופ”נ, ולא ביאר כ”ת מה דופי מצא בדברינו אלה.

ימחול נא אם כתבתי שלא כראוי כפי כבודו. ויה”ר שנחזור בתשובה שלימה במהרה!

[הערה: הקונטרס בענין כיסוי השיער הוא כאן.]

תגובה שהתקבלה אך לא יושמה

נ.ב. יש לציין באופן בולט שכל האמור כאן הוא לאנשים העושים על דעת עצמם, אבל הנשמעים לרבותיהם אין להם לזוז מהוראתם. ובפרט בנושאים רגישים אלו שאין להקל בהם כלל וכלל.
הערת היהודי שהתבקש לערוך את הקונטרס בענין כיסוי השיער

השגות על היתר גילוי שיער של הרב יוסף משאש

הראוני תשובה מפורסמת להתיר לנשים נשואות לגלות את שערן ברשות הרבים בזמן הזה, מאת הרב יוסף משאש. כעת גם יצא תרגום חדש של התשובה לאנגלית באתר FORTHODOXY כאן, במטרה ללמוד ממנה הלכה (לא למעשה). להלן תגובתי:
ראשית, ללמוד מתשובה שנועדה לעשות שלום ואיכפל ללמד זכות אינו מן המידה. והרי יש תשובות להתיר עירובין תמוהים, איסור חדש, ביטול כמה מצוות, נעלי עור בת”ב, “שטר שבת”, וכו’, אך לא משם מתחילים את דרישת האמת. ואמנם יתכן שיש מרגניתא תותה בספרים או תשובות שנכתבו מתוך לחץ וליחידים, אבל יש לבכר מחוסרי ההנחה שאם נהגו כלל ישראל איזה דבר, ודאי יש היתר, מה שאינו. (ואין לדחות מלשון התשובה הבוטח, כי בא להרגיע.) והרי כתב בעצמו שתוכחות לא הועילו. ובכל התשובה כותב דברים נגד כל הראשונים וכל הפוסקים כולם, ואין זה הלכה למעשה. וכל התשובה הזו נוגעת רק לסוגית דומה ובת דומה, סוטה כ”ז א’.
ואכן, תשובה זו של “לימוד זכות” בעלמא תמוהה בכל פינה, אף שהרב משאש עצמו ירא וחכם.
בעניין רש”י, לפי שני הפירושים לא מוזכר כאן היתר לגלות בזה”ז לא מדאורייתא ולא בדת יהודית. המנהג לא משנה דבר, אלא בטלה דעתם. הגע עצמך, האם לפי הרב משאש אם מהרה יבנה המקדש לא יפרע הכהן את הסוטה?! האמת היא, שעצם מה שמגלים ראשה כדי לנוולה בפריצות היא חרפה גדולה, כמו שאמרו בבא קמא “מיכלמו ליה ומיכלם”, שהוא בזיון גם לאשה זאת שעשתה להתנאות בפני בועלה. ואין שום סתירה בין מה שרואים בגילוי שיער יופי, כמו שהוא האמת, ואדרבא היא הנותנת, שזהו היופי שאסרה תורה, ושהיה בלב הנשים לגלותו רק בבית, עד שפרצו וגילוהו גם בחוץ בעבירה.
לפי פירוש ראשון ברש”י כתובות, עושים לה כך לנוולה בפריצות, כי ערוה היא חרפה “חוץ למקומו”, כמפורש בכמה מקראות, וטבע אנוש לא משתנה לעולם. ולפי פירוש אחרון, הלא היה בזמן כתיבת התורה מנהג ברור לכסות שערן לריחוק מעריות, ואחר כך באה התורה וקבעה מנהגן למחייב מדאורייתא. והרב אין לו אפילו תנא דמסייע אחד מבין האחרונים או הראשונים, ורש”י גופיה סיים “וכן עיקר” על פירוש בתרא. “דרך בנות ישראל” מועיל לתת שיקול לחז”ל רק להחמיר בכיסוי קלתא במקום המתאים, אבל לא לנו להקל כרצוננו. ודברי רבי עקיבא לא נוגעים לכאן, דהתם דיני ממונות, ובודאי רשאי אדם לבייש את עצמו, אבל יש איסור מפורש של תנא דבי רבי ישמעאל גם עליה עצמה.
שוב יאמר שחכמים חולקים על ר”י, אבל אין לזה שום ראיה בגמרא, ואדרבא השתיקה מורה שזה הלכה פסוקה לכו”ע. ומה שאומר ש”פריעה” רוצה לומר התרת קלעים קושטא, אך אינו נוגע לכאן, כי הכונה בלשון גם לגילוי סתר בעלמא, ועל תרגום זה לבד דיברה הגמרא שם, וכמוכח מן ההמשך “בת לאברהם אבינו”.
ובקמחית לפי הבבלי מוכח שהוא רק מידת חסידות לכסות בתוך הבית, אבל בחוץ מאן דכר שמיה, וגם משם משמע שבחוץ אסור לה לגלות שערה מן הדין. ומה שהתירו לקרוא כנגדה אינו ראיה, כי התם דרבנן והכא דאורייתא. והיתר יוצא מצמתן מקורו בראשונים ז”ל, כגון הרמב”ן והרשב”א בשבת ס”ד, ואינו ענין לכאן. ואין צורך בהרהור כאש בנעורת שבא לקרי, רק הוא גדר ערוה ע”י מיעוט יופיה בר”ה.
ואי אפשר להשתמש בטעמי המצוות כדי לעוקרם, אלא הטעמים מחילים את המצוה על עוד ועוד מקרים, כמו שבת סוף כ”ג א’ בפאה. ורק בעניין “בגד אדום” יש לחלק בין הזמנים, וכמו שאמר החזון איש זצ”ל שבזמן רב אדא ברכות כ’ א’ בגד אדום היה נחשב לפריצות ושוב לא ולכן שרי כעת, ושמא יש להתיר נמי שיער פרוע בזמן הזה (ודומה להיתר גילוי במשקים כעת אולי, ואכמ”ל).