Mishna Berurah 122:8:
… כתב הח”א נכון וראוי לכל אדם להתפלל בכל יום ביחוד על צרכיו ופרנסתו ושלא ימוש התורה מפיו וזרעו וזרע זרעו ושיהיו כל יוצאי חלציו עובדי ה’ באמת ושלא ימצא ח”ו פסול בזרעו וכל מה שיודע בלבו שצריך לו ואם אינו יודע לדבר צחות בלשון הקודש יאמרנה אף בלשון אשכנז רק שיהיה מקירות לבו.
וטוב יותר לקבוע תפלות על כל הענינים הצריכים לו אחר שסיים כל הי”ח מלקבעם בברכת שומע תפלה כדי שכשיצטרך לענות קדיש או קדושה יהיה יוכל לענות אחר אמירתו יהיו לרצון לכו”ע.
The Chazon Ish O.C. Chap. 39 (end) disagrees with the concern for Kaddish and Kedusha since you’re “Osek bemitzvah” already *.
Chayei Adam 24:26-27 endorses saying the verse of “Yeheyu leratzon” twice, starting personal prayers after the first time, and then keeping an ear open so you can say it if the Chazan approaches K/K and cease being “Omed lifnei hamelech”. With all of my great respect, Halacha should not be that complicated!
Also, why save everything for Shome’ah Tefillah, as opposed to the specific Brachos? Because the Chayei Adam (24:19) thinks it likely one will come to add additional requests not related to the Bracha at hand.
Me, what do I know? But Jews did manage fine with that problem for quite a few years…
By the way, maybe the MB omits “ושיהיו כל יוצאי חלציו עובדי ה’ באמת” since it didn’t fit the time period.
* A friend says that’s the exact spot that finally convinced him into being a Chazon Ish student.