תחבורה לא ציבורית

להלן מכתב שנשלח למערכת עיתון שכונתי בבית שמש לפני כמה שנים מאת החפץ בעילום שמו. המכתב בא לענות על שאלה שהופנתה לכלל הקוראים, והיא: כיצד ניתן לפתור, אחת ולתמיד, את בעיות התחבורה של הציבור החרדי בארץ ישראל?

יתכן שהדברים שאכתוב כאן חריפים לטעמכם, אך אם תועלת הציבור אכן לנגד עיני העורכים, ראוי להדפיסם. אם החיפוש אחר פתרון למצוקה הוא אמיתי, אז הגיעה העת להציב שאלות מטרידות, שאלות קשות.

רוצים פתרון כולל באמת, לתמיד באמת, ממש לכל המקומות בהם גרים חרדים? במקום לכבות שריפות מזדמנות, הגיע הזמן לפתרון שורשי אחת ולתמיד. הביצוע קל מאוד ושינוי התודעה קשה מאוד.

הציבור החרדי למד לסמוך על מוסדות המדינה הציבוריים בכל תחום ועניין, וזה טעות. אנו צריכים לשאול את עצמנו: מדוע שונה תחבורה מכל עסק אחר, כמו מכולת, מזון מהיר, ביטוח, וחינוך, בו אפשר להצליח במגזר הפרטי, ללא חוקים אינסופיים ורגולציות? האם דרך התורה ב’תרבות רווחה’ מינקות?

התבוננות קלה תוכיח שמעורבות ממשלתית במשק רק מזיקה ללקוחות. אין תחום שבו הניהול הממשלתי מטיב עם אותו עניין. בירוקרטים יודעים רק להעלות מחירים, לחנוק תחרות בריאה, ולגרוע בשירות אותו הם באו להעניק. הממשלה יוצרת מונופול, ושוב מסבסדת את העלויות… ע”ז נאמר, ‘לא מעוקצך ולא מדובשך’!

בתחבורה הדבר ניכר היטב. הממשלה מונחת בשליטתם של בעלי אינטרסים ממוניים פרטיים, ולכן מערימה אינסוף מכשולים בפני כל המבקש להסיע אחרים בתשלום. ממציאים עוד ועוד חוקים, מרישיונות ואישורים, ועד ביטוח ופיקוח, וכדי לזכות צריך כמובן “פרוטקציה”. וכמובן, על כל העמלות חייבים לשלם מראש, ובמזומן; מכשול רציני בפני כל עסק מתחיל. כך נועלת הממשלה את הדלת בפני כל תחרות לבעלי האינטרסים. אותם אלו הנותנים טובות הנאה לחברי הממשלה מעל השולחן, עבור תמיכתם בחוקים שנוסחו על ידם לטובתם האישית, שהיא גם רעת הציבור (את זה החוק מרשה כמובן). כל מי  שמאיים על הרווחים שלהם הופך להיות ‘פושע’… שאלו נא את עשרות אלו שניסו להקים קווי מהדרין (בכל הארץ, ובפרט בבית שמש). העבירו אותם שבעה מדורי גיהינום, ועוד היד נטויה, גם על כבשת הרש שנותרה.

האשם האמיתי מוסווה היטב. אין זה פקיד ושר זה או אחר, אין זה חברת סופר-בוס או אגד, אין זו העירייה כאן או שם. האשם הוא המערכת בה אנו פועלים, אותו אנו רק מחזקים בבואנו כעני בפתח. תחנונים ידבר רש, פעם על העומס, פעם על הנהגים, פעם על המסלולים. כל עוד אנו נותנים ללובי של “מאכערים”, שלוחים של החברות הגדולות, את הכוח לכתוב חוקים שייטיבו עם האינטרסים שלהם ע”י יצירת מונופול בשוק, רק נעמיק את הבעיה.

כלכלה “יהודית” פירושה שוק חפשי בשיטת האסכולה הכלכלית האוסטרית, עם מעט עידון. הלא זו בדיוק הסיבה שלא הצטרפנו למחאה החברתית האחרונה, וגדולי ישראל לא תמכו בה! עלינו להתפטר מהסוציאליזם הארור בה הוקמה המדינה. זה גם יוביל לצמצום משמעותי של נטל המס, לצד קיצוץ נרחב בהוצאות הממשלה.

בכלל, אין היתר ע”פ התורה לגבות מיסים מראובן עבור “רווחה” דמיונית לשמעון, רק צדקה לנצרכים, ובשיקול הדעת. גם הכפייה צריכה להיעשות ע”י בית הדין, לא ע”י הממשלה. זאת “גזלנותא דמלכותא”, ואפשר לשנות הדבר מבפנים ומבחוץ.

בקיצור, עלינו לפתוח עסקי תחבורה ללא הגבלה, ולהילחם בכל האמצעים עבור זכותנו הבסיסית לכך בכל דרגות הממשלה, תחילה בבית שמש, ואח”כ בכל הארץ. יתרון בית שמש היא בצעירות רוחה, שאינה כבולה למנהגי העבר, ומסוגלת לשפוט את העניינים לגופם, ולפעול בצורה הנבונה ביותר בלא שוחד הקיבעון.

באהבת ישראל, מ. פ.

Reprinted with permission.

Comments are closed, but trackbacks and pingbacks are open.