רבי עקיבא איגר: זכרון יום המות

אתה בן אדם צדה הכינה לך טרם יבוא השמש ויחשיך.
בטרם יכבה נרך, תכין לך הדרך.
גדור אשר פרצת בחייך, טרם מהעולם יוציאוך.
דע את אלקי אביך, יבואו הימים אשר לא חפצת כל ימיך.
הלא ידעת אם לא שמעת אל עפר תשוב ועפר אתה בחייך.
ולמקום אופל וחשך יוליכוך, ועד הקבר ילווך.
זכור נא את יום צאתך מארצך וממולדתך ומבית אביך.
חילך יהא לזרים כעמלך, ואין לאל נגדם להרים את ידיך.
טוב מותך מחיים יאמרו יורשיך, ברוך שהגיענו לסוף ימיך.
ילידי ביתך ישכחוך, יום לשנה יזכרו את שמך.
כל רעיך ואחיך יבגדו בך, גם שוכבת חיקך תעוות אותך.
למה לא תזכור יום אשר לבנים ילבישוך, ושחורים יכסוך?
מעט תבן יוצע תחתיך, מכל העמל אשר עמלת בחייך.
נר יהיה דלוק על ראשך, וכנגד פתח ביתך יישירו רגליך.
סביב יהלכון אנשי שלומך, וכשתילי זיתים בניך.
על כפים ישאוך ולבור תחתית ישכיבוך.
פתח פיך יהא מכוסה ועיניך, ושברי חרסים על פניך.
צידה תהא לרמה במותך, ולא ישאירו כי אם עצמותיך.
קרוביך ואוהביך ישובו לביתך, ואתה תשאר שם לבדך.
ראה את זאת בעיניך, ושוב תשוב מעוונותיך.
שם תשים משפטיך טרם כל אלה יגיעוך.
תן תודה לה’ אלוקיך, ואז תנוח ותלך לבטח בדרכך

From here.

Comments are closed, but trackbacks and pingbacks are open.