צבא אנטי-מקצועי

“צה”ל הפיק את הלקחים”

צה”ל אולי “מפיק לקחים” אבל לא בנוי להטמעתם. למה אנחנו “קונים” את הבלוף?

צה”ל אולי “מפיק לקחים” אבל לא בנוי להטמעתם. הכתבים הצבאיים בתקשורת מדקלמים מאז פרסום דו”ח מבקר המדינה על מבצע “צוק איתן” את “הלקחים שצה”ל הפיק” בעקבות הלחימה בעזה. לדבריהם, אנחנו ממש בעיצומה של מהפכת הלחימה במנהרות החמאס. אולי, נקווה. אפילו מבקר המדינה מציין לחיוב אתהמאמצים הרבים שצה”ל עושה מאז מבצע “צוק איתן” כדי לשפר את התנהלותו.

צה”ל תמיד מפיק לקחים. כך היה גם במבצעי עזה האחרים בשנים האחרונות: “ימי תשובה”, “גשמי קיץ”, “חורף חם”, “עופרת יצוקה”, “עמוד ענן”, ואולי שכחנו מבצע או שניים.

צה”ל צבא מצוין כל עוד לא צריך לירות. היו כמובן מבצעים נקודתיים מדהימים… אנטבה כבר אמרנו? אבל כמעט כל מלחמה שצה”ל מעורב בה, גדולה כקטנה, היא מחדל שאחריו “מפיקים לקחים”. כל רמטכ”ל חדש, הוא מועמד מעולה וקצין מבריק ומנוסה – כל השבחים עד שפורצת מלחמה קטנה. לא פלא שצמרת צה”ל בדרך כלל פציפיסטית ומתנגדת למלחמות – תופעה יוצאת דופן בדברי ימי צבאות בעולם. לא פלא שאנשי צבא טוענים לרוב ש”הפתרון” אינו צבאי אלא מדיני .

איתן הבר, יועצו וראש לשכתו של יצחק רבין, אמר בראיון ל”מעריב” (דצמבר 1995) שאחת מהסיבות להסכם אוסלו היה חששו של רבין מביצועי הצבא. איתן הבר מנה את אכזבת רבין מהישגי צה”ל במבצע “דין וחשבון” (נגד החיזבאללה ב-1993) כשיקול נוסף לאימוץ יוזמת אוסלו. אין רע בהתנגדות רמטכ”ל ליציאה למלחמה. רע מאד אם ההתנגדות נובעת מספקנות בכישורי הצבא. כמובן ששום קצין בכיר לא יודה בכך.

לצה”ל יש מעט מאד מבקרים אמיתיים. כתבים צבאיים משתדלים שלא להרגיז את מקורותיהם ואילו רוב הפוליטיקאים עוברים לדום במחיצת אנשי צבא. למרות הפאשלות החוזרות, אין בישראל גוף שלטוני, בו קיים פער כה גדול,  בין המציאות לבין תדמיתו בתודעת הציבור. הצבא הוא המוסד הפופולרי בישראל, ליבת הקונצנזוס. בכל הסקרים שמתפרסמים על אמון הציבור במוסדות המדינה – צה”ל תמיד מדורג במקום הראשון. מיתוס “הצבא הטוב בעולם” חזק ואיתן ולכן עדיין לא קם ראש ממשלה שהעז לבצע רפורמה יסודית במערכת הביטחון. זה עולה לנו 70 מיליארד שקל בשנה, אבל אנחנו מתקשים במבחן מול החמאס או החיזבאללה שתקציבם כנראה לא עולה על 70 מיליון שקלים בשנה, אלפית המחיר.

אין במי להטמיע לקחים

צה”ל לא יכול להטמיע לקחים כל עוד אינו צבא מקצועי. אין במי להטמיע את הלקחים. אלכס פישמן, הכתב הצבאי של ידיעות אחרונות מדקלם (במהדורה המודפסת 03/03/2017) את מה שקצינים מסרו לו: “חלו שינויים ארגוניים והוקמו צוותים ייעודיים”, “יחידות חי”ר מתרגלות לחימה מול מנהרות” ועוד תיאורים צבעוניים. הכול כנראה נכון, אבל זו רמייה עצמית.

רמייה! כי החיילים שמתאמנים היום משתחררים בעוד כשנה ונוסעים לתאילנד ולהודו. רובם לא ישרתו במילואים ואלה שישרתו יגיעו במקרה הטוב לשבוע אימונים בשנה. שבוע? מתוכו יתבזבזו “יום קליטה” ו”יום הזדכות ושחרור”; באמצע יבלו חצי מהזמן בשמש בצאלים בצ’אטים בווטסאפ, בהמתנה לתורם בתרגיל; ולפעמים בהכנה להצגה מבוימת לקראת ביקור האלוף. גם אימון בירי חי באמצעים מתקדמים מוגבל “בגלל התקציב”…

המשך לקרוא

מאתר קו ישר, כאן.

Comments are closed, but trackbacks and pingbacks are open.