יש מתעשר ואין כל

נייר טואלט סוציאליסטי

כתבנו בקטע הקודם על האסון הסוציאליסטי בוונצואלה – לא ניתן להשיג שם דבר… לא אוכל.. לא תרופות… לא מים… וגם לא נייר טואלט.

 תור ללחם בוונצואלה.

בית מרקחת סוציאליסטי בוונצואלה – מדפים ריקים.

 

עכשיו שמעו סיפור על נייר טואלט (סיפור אמיתי). במפעל תעשייה פרטי בוונצואלה מצאו העובדים סעיף בחוזה העבודה הקיבוצי, המחייב את המעביד לספק לעובדים חדרי נוחיות, מצוידים בכל הדרוש – כמו סבון ונייר טואלט. אבל … נייר טואלט לא ניתן להשיג! אין בחנויות, נישט-טו. מה עושים? “לא מעניין אותנו” אמר וועד העובדים, אם לא יהיה נייר טואלט בשירותים ייחשב הדבר להפרה חמורה של חוזה העבודה הקיבוצי. המפעל יושבת לאלתר, ותביעה נגד בעליו תוגש לבית הדין לעבודה.

בעל המפעל רצה להציל את מפעלו (ואת מקור הפרנסה של עובדיו), ועשה מאמצים גדולים להשיג נייר טואלט. בסוף הוא מצא מחסן נידח, שהייתה לו עדיין כמות טובה של נייר, וקנה ממנו את כל הכמות, במחיר שוק שחור, כמובן, פי כמה מהמחיר הרשמי שבפיקוח ממשלתי. לא ניתן להשיג נייר בדרך אחרת. בעל המפעל היה מוכן לשאת בעלות, ובלבד שלא יושבת מפעלו.

כאן נכנסו לפעולה מייד פקחי משרד המסחר והתעשייה. נגד בעל המפעל הוגשה תלונה פלילית חמורה על מסחר בשוק השחור, ספסרות, הפרת צוו פיקוח המחירים, וחבלה בכלכלת המדינה והעם. יש לשער שבעל המפעל נאלץ לשלם שוחד ביד רחבה לפקחים ולשופטים, כדי להימנע מלשבת לכלא.

 

ומה קרה במפעל? האם נהנו הפועלים מנייר הטואלט שהושג בעמל רב (ובעלות גבוהה)? כן. הם נהנו מאד, במשך יום או יומיים. אח”כ אזל הנייר, הפועלים גנבו אותו, כל אחד לקח כמות כפי יכולתו הביתה, כי גם בבית לא היה נייר…

 

יעקב

רוצים לקבל התראה במייל עם פרסום כתבה חדשה? לחצו כאן להרשמה.

From Kav Yashar, here.

Comments are closed, but trackbacks and pingbacks are open.