משנת בית חורון

משנה נדרים פרק ה’ ו’:
המדר הנאה מחברו ואין לו מה יאכל, נותנו לאחר לשום מתנה, והלה מתר בה. מעשה באחד בבית חורון שהיה אביו מדר הימנו הנאה, והיה משיא את בנו, ואמר לחברו, חצר וסעודה נתונים לך במתנה, ואינן לפניך אלא כדי שיבוא אבא ויאכל עמנו בסעודה. אמר לו, אם שלי הם, הרי הם מקדשין לשמים. אמר לו, נתתי לך את שלי שתקדישם לשמים? אמר לו, לא נתת לי את שלך אלא שתהא אתה ואביך אוכלים ושותים ומתרצים זה לזה, ויהא עון תלוי בראשו. וכשבא דבר לפני חכמים, אמרו כל מתנה שאינה שאם הקדישה אינה מקדשת, אינה מתנה

Comments are closed, but trackbacks and pingbacks are open.