מקצת על שלמה אבינר וחטא שתיקת הרבנים

בושים ונכלמים אנו שגדולי הדור לא דאגו לכך בעצמם. מאות כריתות מידי יום ביומו, צער ואומללות לנשים רבות וכו’ וכו’ – וכולם שותקים. היו פניות לרבנים רבים בעבר, הוקמה וועדה, נעשו כל הנסיונות לקיים את הדין הבסיסי כלפי תלמיד חכם שסרח, אך דבר לא עזר. הוא ממשיך לחגוג ולשלוט כרצונו, מצפצף על כולם, מתחמק בדרכי עורמה, מבלבל, ובמקום שהרבנים יקימו קול זעקה – כולם טומנים ידיהם בצלחת ונותנים לדברים הנוראים להמשיך ולקרות.

כבר היה הרב קופלוביץ, כבר התאבד תלמיד בגלל השתיקה, כבר תלמידים רבים עזבו את הדת משום שהרגישו את העוולה שנעשתה בכך שהרבנים ידעו וחיפו, כבר נוצר חילול ה’ גדול הרבה יותר אחר שהדברים נחשפו ונחקרו על ידי ציבור חילוני, וכולם ראו איך הרבנים חיפו, ועדיין ממשיכים באותה דרך?

לא יכול להיות שיש כל כך הרבה אנשים שיש להם בטן מלאה ואין להם לאן לפנות: כשמקימים ועדה – לא מקיימים את תוצאותיה; כשמתלוננים לרבנים – כולם מושכים את כתפיהם ואומרים שזה לשון הרע, או שאין להם יכולת להתעסק בזה; כשמגישים תלונה על כך לרבנות הראשית – הם מתעלמים. כל זמן שהפרשה לא תפתר על ידי הגורמים המוסמכים לכך – היא תתעורר לפרקים.

  • Excerpted from Aviner.net which is now sadly defunct.

Comments are closed, but trackbacks and pingbacks are open.