מס – בכל שום דאית ליה

קסם המס הנסתר

הנתונים הרשמיים על “נטל המס” אינם משקפים את המציאות. מיסים אינם פופולריים, אז אפשר לכפות במקומם רגולציה שהיא מס לכל דבר, אבל לא-מורגש.

בס”ד

בחצי השנה הקרובה יכנסו לתוקף מספר שינויים בחוקי העבודה בישראל:

• שכר המינימום יעלה ב-1 ליולי הקרוב.

• ימי החופשה השנתית יעלו ב-2 פעימות – ב-1 ליולי, וב-1 לינואר הבא.

• ההפרשות לפנסיית חובה תעלינה אף הן ב-2 פעימות דומות.

פעם, ממשלה “חברתית” היתה לוקחת הרבה מיסים, ומחלקת הרבה תמיכות.

עם השנים, האופנה העולמית השתנתה. מיסוי גבוה הפך ללא פופולרי. המצביעים מסתכלים עליו בעין רעה.

האם, לנוכח שינוי האופנה, ממשלה “חברתית” תעשה מהפך לכיוון החרות והקניין?  לא בא בחשבון. על השליטה לא מוותרים, והבאג הדמוקרטי לא יפנה את מקומו מרצון.

אז מה תעשה הממשלה? יש פתרון. מחליפים את כלי העבודה המיושן – מיסוי, בכלי עבודה מודרני ומתקדם – רגולציה.

רגולציה הוא כלי עבודה גאוני! במקום שהממשלה תהיה “רעה” ותיקח הרבה מיסים, ואז תחלק אותם – הבה נחייב את הפרט להטיל מס על עצמו, ולגבות אותו מעצמו בעצמו, ואפילו לחלק אותו בעצמו.

והתוצאה? פנטסטית! הממשלה שידרגה את המדיניות החברתית, וגם עשתה זאת מבלי להעלות את נטל המס.

פשוט ממשלת קוסמים.

מהו מס?

הנה הגדרתו בויקיפדיה:  מס הוא תשלום לשלטונות, הנגבה מתושבים ומאזרחים בכפייה, לצורך מימון הפעולות של השלטון …  הטלת מס נעשית באמצעות חוק, וגבייתו נעשית באמצעות רשות ממשלתית  שהוסמכה לכך.

נכון?  לא!  שגוי ביותר!

רגולציה היא מס לכל דבר. הממשלה ממסה את המעסיק – למימון שכר המינימום, החופשה השנתית, פנסיית החובה, ועוד נושאים רבים. רק שבמקום להפעיל את רשויות המס שלה, היא מחייבת את המעסיק להיות “פקיד השומה” של עצמו, מטעמה.

וכך, כל ההגות החכמה של הכלכלנים, וכל הפרשנויות העמוקות באקדמיה ובתקשורת, וכל השיח של “פשוטי העם” סביב נושא המס – הכל מתייחס לנתונים שגויים מהבסיס.

וכיצד כולם הונדסו לשגות כך?  את זאת עשה הקוסם הראשי – ממציא הרגולציה.

במדינת חופש אין כל קיום לדיני עבודה, שכן הם פוגעים בזכות הטבעית לחרות ולקניין. כל מערכת יחסים בין עובדים ומעסיקים צריכה להיות במסגרת הסכמים מרצון, ללא כל הפעלת כח של המחוקק והשלטון.

 לוי

From Kav Yashar, here.

Comments are closed, but trackbacks and pingbacks are open.