מלחמת הערבים היא מלחמת דת

האם ארבעה כוסות כוללים ארץ ישראל

62-Jag9VU8bTt.jpg (595×842)

למה אין חיוב של כוס חמישי

איתא בתלמוד ירושלמי (מסכת פסחים פרק י הלכה א, דף סח, ב): “מניין לארבעה כוסות? רבי יוחנן בשם ר’ ר’ בנייה כנגד ארבע גאולות (שמות ו ו) ‘לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה’ וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם’ וגו’ ‘וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם’ וגו’. וְהוֹצֵאתִי; וְהִצַּלְתִּי; וְגָאַלְתִּי; וְלָקַחְתִּי”.

יש ששאלו למה לא מחייבים חמישה כוסות, ושהכוס החמישי יהיה נגד ‘וְהֵבֵאתִי’. כמו שנאמר(שמות פרק ו פסוק ו) “לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה’ וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים”.    (ז) וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵא-לֹהִים וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה’ אֱ-לֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם:    (ח) וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי ה'”.

תכלית יציאת מצרים כדי להגיע לארץ ישראל

וראיתי מי שתירץ (בספר הלכות פסח – שבועות, הוצאת דגל ירושלים תשנ”ה) וז”ל “משום שתכלית הטובה ביציאת מצרים היא “ולקחתי אתכם לי לעם” וזוהי נתינת התורה וכמו שאמר הכתוב “בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את הא-להים על ההר הזה” [הר סיני] ולכן לא תקנו כוס נוספת כנגד “והבאתי” שלא יאמרו שהמטרה והתכלית היא “והבאתי אתכם אל הארץ”.

אולם תירוץ זה הוא תמוה ביותר, שהרי מפורש בהרבה מקראות שעיקר מטרת יציאת מצרים היא כדי להגיע לארץ ישראל, ואחד מן המקראות הוא כאן ממש באותו פסוק של ארבע לשונות הגאולה.

דהנה רש”י פירש על הפסוק ‘לָכֵן’ (שם פסוק ו) וז”ל: “על פי אותה השבועה: אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה’ – הנאמן בהבטחתי”. עכ”ל.

וצריך להבין על איזה שבועה מדובר כאן, ומי שרואה בפסוקים רואה שכאן מדובר על השבועה שנשבע הקב”ה לאבותינו לתת לנו את הארץ.

כמו שנאמר (שמות שם פסוק ג): “וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵ-ל שַׁ-דָּי וּשְׁמִי ה’ לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם:    (ד) וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם אֲשֶׁר גָּרוּ בָהּ:    (ה) וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מִצְרַיִם מַעֲבִדִים אֹתָם וָאֶזְכֹּר אֶת בְּרִיתִי:   (ו) לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה’ וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם” וגו’.

ופירש רש”י (שם פסוק ג): “וָאֵרָא – אל האבות: בְּאֵ-ל שַׁ-דָּי – הבטחתים הבטחות ובכולן אמרתי להם אני א-ל ש-די: וּשְׁמִי ה’ לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם – לא הודעתי אין כתיב כאן אלא לא נודעתי לא נכרתי להם במדת אמתות שלי שעליה נקרא שמי ה’ נאמן לאמת דברי, שהרי הבטחתים ולא קיימתי“. [הפירוש “לא קיימתי”, היינו שלא קיימתי לתת להם את ארץ ישראל, כמבואר בהמשך].

(ד) “וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי וגו’ – וגם כשנראיתי להם בא-ל ש-די הצבתי והעמדתי בריתי ביני וביניהם: לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן – לאברהם בפרשת מילה נאמר (בראשית יז א) אני א-ל ש-די וגו’, (בראשית יז ח) ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך, ליצחק (בראשית כו ג) כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל והקימותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם, ואותה שבועה שנשבעתי לאברהם בא-ל ש-די, אמרתי ליעקב (בראשית לה יא – יב) אני א-ל ש-די פרה ורבה וגו’ ואת הארץ אשר וגו’, הרי שנדרתי להם ולא קיימתי“.

(ה) “וְגַם אֲנִי – כמו שהצבתי והעמדתי הברית יש עלי לקיים [היינו לקיים השבועה לתת להם את ארץ ישראל], לפיכך שמעתי את נאקת בני ישראל הנואקים: אֲשֶׁר מִצְרַיִם מַעֲבִדִים אֹתָם וָאֶזְכֹּר – אותו הברית. כי בברית בין הבתרים אמרתי לו (בראשית טו יד) וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי”.

(ו) לָכֵן – על פי אותה השבועה. עכ”ל רש”י.

וכאן בא המשך הפסוקים (ו): “לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה’ וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִםוְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים:    (ז) וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵא-לֹהִים וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה’ א-לֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם:    (ח) וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי ה'”.

וא”כ כאן מבואר בפסוק הזה עצמו שעיקר יציאת מצרים וכל לשונות הגאולה הם כדי להגיע לארץ ישראל.

עוד מקורות לזה

ויש על זה עוד פסוקים מפורשים, שעיקר מטרת יציאת מצרים הוא כדי להגיע לא”י (שמות פרק ג ז): “וַיֹּאמֶר ה’ רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם וְאֶת צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי מִפְּנֵי נֹגְשָׂיו כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאֹבָיו:    (ח) וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם וּלְהַעֲלֹתוֹ מִן הָאָרֶץ הַהִוא אֶל אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ אֶל מְקוֹם הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי”.

שמות (פרק ג טז): “לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם ה’ אֱ-לֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נִרְאָה אֵלַי א-לֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב לֵאמֹר פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם וְאֶת הֶעָשׂוּי לָכֶם בְּמִצְרָיִם:    (יז) וָאֹמַר אַעֲלֶה אֶתְכֶם מֵעֳנִי מִצְרַיִם אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ”.

וכן כבר אמר להם יוסף שעיקר הפקידה כאן היא לצאת ממצרים לעלות לארץ ישראל (בראשית פרק נ כד): “וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אָנֹכִי מֵת וֵא-לֹהִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב”.

וזה על פי הבטחה של יעקב אבינו (בראשית פרק מח כא): “וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף הִנֵּה אָנֹכִי מֵת וְהָיָה אֱ-לֹהִים עִמָּכֶם וְהֵשִׁיב אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ אֲבֹתֵיכֶם”.

ויקרא (פרק כה לח): “אֲנִי ה’ אֱ-לֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לָתֵת לָכֶם אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן לִהְיוֹת לָכֶם לֵא-לֹהִים“. וכאן אחד מן המקומות שעיקר הכניסה לא”י הוא כדי להיות מקושר להקב”ה.

עוד פסוק שעיקר מטרת יציאת מצרים להגיע לא”י (דברים פרק ו כג): “וְאוֹתָנוּ הוֹצִיא מִשָּׁם לְמַעַן הָבִיא אֹתָנוּ לָתֶת לָנוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵינוּ“.

ופסוק זה אומרים בהגדה: “בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יג ח) ‘וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיוֹם הַהוּא לֵאמֹר, בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה’ לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרַים’. לֹא אֶת אֲבוֹתֵינוּ בִּלְבָד גָּאַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֶלָּא אַף אוֹתָנוּ גָּאַל עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו כג) ‘וְאוֹתָנוּ הוֹצִיא מִשָׁם, לְמַעַן הָבִיא אֹתָנוּ לָתֶת לָנוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשָׁבַּע לַאֲבֹתֵנוּ'”.

ומקור בעל ההגדה הוא מן הגמ’ (פסחים דף קטז עמוד ב): “אמר רבא: צריך שיאמר ‘ואותנו הוציא משם'”. וגירסת הרי”ף בזה (דף כו עמוד א): “אמר רבא וצריך שיאמר ‘ואותנו הוציא משם למען הביא אותנו לתת לנו’ וגו'”.

תירוצים לקושיית הכוס החמישי

ואחר כל הראיות האלו שמפורש בתורה שעיקר יציאת מצרים הוא כדי להגיע לא”י, צריך לתרץ את הקושיה למה לא תיקנו חמש כוסות, האחרון נגד והבאתי.

ונראה לתרץ בכמה אנפין:

[א]

משום שכל ארבע לשונות הם בעקבות השבועה שנשבע הקב”ה לאבותינו לתת לנו את הארץ, וכמו שמפורש באותו פסוק עצמו, כנ”ל, וממילא הכל בכלל זה.

[ב]

משום שאותו דור לא זכה להגיע לא”י, אלא רק הדור הבא, ולכן לא רצו מפורש להזכיר, על אף שזה עיקר מטרת יציאת מצרים.

[ג]

משום שכוס שלישי שהוא כוס על ברכת המזון, שעיקרו ברכת הארץ, שברכה זו מפורש בקרא ואילו ברכה על הזן וברכת ירושלים הוא בדרך דרש אף שכולם הם מדאורייתא.

עי’ בנצי”ב כמה פעמים שמה שהוא מפורש בקרא יש לו חשיבות מיוחדת (עי’ העמק דבר ויקרא יט כז), ע”פ תוספות יומא (מד ע”א ד”ה מאי לאו כו’ וי”ל).

וכן בברכת המזון אומרים “ככתוב (דברים ח י) ואכלת ושבעת וברכת את ה’ אלוקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך”, דווקא בברכת הארץ, ולא בברכת הזן וירושלים, משום שלשון הכתוב יתפרש על פשטיה דקרא, ולא על הדרש.

וכן הוא במדרש תנחומא (פר’ מסעי סימן ה) שעיקר ברכת המזון הוא ברכת הארץ, וז”ל:

“ואין לך חביב מכולם יותר מברכת הארץ, שכך אמרו חכמים כל שאינו מזכיר בברכת המזון, ‘על הארץ ועל המזון, ארץ חמדה טובה ורחבה, ברית ותורה חיים ומזון’ – לא יצא ידי חובתו.

“אמר הקדוש ברוך הוא: חביבה עלי ארץ ישראל יותר מן הכל, אני הוא שתרתי אותה, שנאמר אל (הארץ) [ארץ] אשר תרתי להם (יחזקאל כ ו), וכן הוא אומר ואתן (להם) [לך] ארץ חמדה וגו’ (ירמיה ג יט).

“אתה מוצא כשהרג יהושע אותן המלכים, אמר ר’ ינאי הכהן ששים ושנים מלכים היו, ל”א ביריחו ול”א בסיסרא, כיון שהלך להלחם עם ישראל נהרגו אף הם עמו, למה שהיו מתאוים עמו לשתות מים ממימי ישראל, וביקשו מן סיסרא ואמרו לו בבקשה ממך נבא עמך בחנם, שאנו מתאוים למלאות כרסינו מן המים של ארץ ישראל, שנאמר באו מלכים נלחמו וגו’ בצע כסף לא לקחו וגו'(שופטים ה יט), להודיע חיבתה של ארץ ישראל.

“אמר הקדוש ברוך הוא למשה: הארץ הזאת חביבה עלי, שנאמר ארץ אשר ה’ א-להיך דורש אותה (דברים יא יב), וישראל חביבין עלי, שנאמר כי מאהבת ה’ וגו’ (שם ז ח), אמר הקדוש ברוך הוא אכניס [את ישראל שהם] חביבין עלי, אל ארץ שהיא חביבה עלי (שנאמר) [מנין ממה שקראו בענין] כי אתם באים אל הארץ וגו'”. עכ”ל המדרש.

וכן גם כשבני ישראל נמצאים בחו”ל, כל הקיום הוא בגלל שרוצים לחזור לא”י, כמו שכתב רש”י(דברים פרק יא יח) ומקורו בספרי, שהחיוב של המצוות בחו”ל הוא כדי שיזכרו לקיימם כשחוזרים לא”י, וז”ל רש”י: “וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי – אף לאחר שתגלו היו מצויינים במצות, הניחו תפילין, עשו מזוזות, כדי שלא יהיו לכם חדשים כשתחזרו. וכן הוא אומר (ירמיה לא, כ) הציבי לך ציונים”.

ולכן אף שמצוות שאינן תלויות בארץ חייבים לקיים גם בחו”ל, מ”מ עיקר הקיום הוא בא”י.

השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל

יש לעיין למה לפני שמזכירים מצות סיפור של יציאת מצרים, אומרים קטע זה שאנו רוצים לחזור לא”י, וכן צריך לעיין למה גם כעת שחלק גדול מישראל נמצאים בא”י, אומרים זה.

ונראה לתרץ, שאולי מי שרוצה לחשוב שעיקר יציאת מצרים הוא לא לבוא לא”י, אלא א”י הוא רק טפל, ומנסה להביא ראיה, שהרי אנחנו כבר הרבה זמן נמצאים בחו”ל. על כן כדי להוציא מדעה זו, אנו מקדימים לפני שמספרים יציאת מצרים, שכל כוונתינו להגיע לא”י, וזה עיקר המטרה של יציאת מצרים, ורק אח”כ מתחילים לספר יציאת מצרים.

ולכן מובן שגם כעת שנמצאים בא”י, יכולים לחשוב שמה שאנו נמצאים בא”י זה רק תוספת על העיקר, אבל העיקר הוא לא מה שנמצאים בא”י, שהרי עם ישראל היו נמצאים הרבה זמן מאוד בחו”ל, וגם כעת עדיין רוב ישראל בחו”ל. ועל זה אנו באנו להזכיר שגם כשהיינו בחו”ל, תמיד חשבנו על א”י ולא הסחנו דעתינו מזה, וזה עיקר קיומנו גם בחו”ל כדי להגיע לא”י אח”כ, וממילא כשאנו נמצאים בא”י, הגענו להתקדמות גדולה לתכלית המבוקש.

אולם כמובן שעדיין לא הגענו לסוף הדרך, שהרי עדיין אין בית המקדש ואין קרבן פסח, ועוד הרבה דברים חסרים. ולכן אנו מתפללים בסוף ההגדה: “כֵּן ה’ אֱ-לֹהֵינוּ וֵא-לֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ יַגִּיעֵנוּ לְמוֹעֲדִים וְלִרְגָלִים אֲחֵרִים הַבָּאִים לִקְרָאתֵנוּ לְשָׁלוֹם, שְׂמֵחִים בְּבִנְיַן עִירֶךָ וְשָׂשִׂים בַּעֲבוֹדָתֶךָ, וְנֹאכַל שָׁם מִן הַזְּבָחִים וּמִן הַפְּסָחִים… בָּרוּךְ אַתָּה ה’ גָּאַל יִשְׂרָאֵל”.

ולכן בסוף ההגדה אומרים ‘לְשָׁנָה הַבָּאָה בִּירוּשָׁלָיִם’, וכעת שהרבה כבר נמצאים בירושלים מוסיפים ‘בִּירוּשָׁלָיִם הַבְּנוּיָה’, והכוונה בית המקדש, שנזכה בב”א.

Continue reading

From Brissi Yitzchak – Rabbi Brand, here.

Comments are closed, but trackbacks and pingbacks are open.