מלוכה מול דמוקרטיה

סינגפור – דיקטטורה “טובה”

דיקטטורה יכולה להיות “טובה” רק אם אני אהיה הדיקטאטור. אני לא סומך על אף אחד אחר שיהיה “דיקטאטור טוב”…

סינגפור היא הוכחה שדמוקרטיה אינה תנאי הכרחי לשגשוג כלכלי.

בתנאים מסוימים ונדירים ייתכן שאופי הנורמות הנכפות (הרגולציה) על ידי הדיקטאטור והעונשים למי שלא מציית – זוכים להסכמה מצד רוב מוחץ של האוכלוסייה. כמו העונש “הלא מידתי” למי שזורק בדל סיגריה במקום ציבורי. והראייה – אזרחי סינגפור רשאים להגר מהדיקטטורה מתי שיחפצו, אבל הם לא בורחים, נהפוך הוא – אנשים מוכשרים ממדינות רבות נוהרים אל סינגפור.

“הדיקטאטור הטוב” של סינגפור החליט לנהל מדיניות רווחה מינימאלית כי לא נעים לו לראות אנשים מחטטים בפחי אשפה. כל כך מינימאלית שההוצאה הציבורית בסינגפור היא הנמוכה במערב. אין הסתדרות, שביתות אסורות, אין שכר מינימום ואין דמי אבטלה. אין איסור על קיצוצים בשכר העובדים (“הרעת תנאים”) כאשר המציאות הכלכלית מאלצת זאת, העובד כמובן חופשי לחפש מקום עבודה אחר. למרות העדר “זכויות עובדים” – הפלא ופלא: כוח הקניה של השכר הממוצע בסינגפור הוא מהגבוהים בעולם (בדומה לקנדה ולגרמניה). במדינת ישראל, בה העובדים “מוגנים” במיוחד – השכר הממוצע (מתואם לכוח הקניה) עומד על כ- 1,800 דולר לחודש; בסינגפור כ- 2,600 דולר.

סינגפור מנוהלת, במידה רבה, כמו עסק פרטי ענק של כ- 5 מיליון עובדים. העדר הדמוקרטיה, מהזן המקובל במערב, מונע את התהוותו של “הבאג הדמוקראטי” שגורר פוליטיקאים להציע לבוחרים ולקבוצות לחץ “יותר כסף תמורת פחות עבודה” – על חשבון קבוצות אחרות באוכלוסיה. “דיקטאטור טוב”, שאינו תלוי בבחירות חוזרות ונשנות, לא חייב לשחד את הבוחרים ואת קבוצות הלחץ. לכן גם אין צורך בתקציב מדינה גירעוני, שמכוסה באמצעות הלוואות והנפקת אגרות חוב. המדינה לא מנפיקה אג”ח כדי לכסות חורים בתקציב כמו ב”דמוקרטיות הנאורות”, אלא אך ורק למימון פרויקטים מוגדרים של פיתוח. גרעון בתקציב המדינה, או משרדי הממשלה, אסור על פי החוקה.

בדיקטטורה קיים איום פוטנציאלי של מהפכה בכוח הנשק, אבל כאשר “הדיקטאטור טוב” – קשה לאופוזיציה מיליטנטית להתארגן.

“המודל הסינגפורי” מוצא חן בעיני מנהיגי סין. הם רואים בו מודל אפשרי לשמירת כוחה של המפלגה הקומוניסטית בשילוב עם כלכלה חופשית מבוססת ענפי שירותים. סינגפור קטנה בשטחה ובאוכלוסייתה מהעיר שנחאי שבסין… אך הסינים לא מסתירים את הערכתם ל”מודל הסינגפורי” ושולחים מידי שנה מאות עובדי ציבור להשתלמויות בסינגפור.

אבל לא לעולם חוסן. האב המייסד של סינגפור, לי קואן יו, הלך לעולמו לפני כשנה. לי קואן כנראה ניחן בחושים נדירים של שליט שיודע היכן עובר הגבול העדין בו הרגולציה הופכת לשעבוד בפועל. הבן הממשיך, או הנכד הממשיך, קרוב לוודאי ידפקו את העניינים – הערכה פרטית שלי. “דיקטאטור טוב” הוא נדיר ביותר.

אתר “קו ישר” נושא את דגל חופש הפרט. “כלכלה חופשית” אינה המטרה, אלא חופש הפרט. כלכלה חופשית ושגשוג כלכלי הם תוצאה ישירה של חופש הפרט והגנה על זכויות הקניין שלו – גם מעושק השלטון. שגשוג כלכלי יכול להשיג גם שליט יחיד מזן נדיר כפי שמוכיחה סינגפור. אנחנו דוגלים בחופש.

מוטי היינריך

מאתר קו ישר, כאן.

Comments are closed, but trackbacks and pingbacks are open.