מה שמקיימים כעת הוא באמת חיוב, ומה שלא – זה סתם עצה טובה של חז”ל

אין מבקרין החולה בשלוש שעות ראשונות של יום, מפני שכל חולה מיקל עליו המחלה בבוקר, ולא יחוש לבקש עליו רחמים. ולא בשלוש שעות אחרונות של יום, שאז מכביד עליו חליו, ויתייאש מלבקש עליו רחמים. אלא באמצע היום.

ואין זה איסור אלא עצה בעלמא, לפיכך לא נהגו עתה לדקדק בזה (נראה לי). וכל מי שביקר את החולה ולא בקש עליו רחמים – לא קיים המצוה.

מקור: ערוך השלחן יו”ד סימן של”ה ח’

עוד דוגמא כיצד איכפל בעל ערוה”ש כולי האי להצדיק מנהג רשע…