מדוע היי טק מצליח יותר מענפים אחרים?

תחילת הסוף של תעשיית ההייטק הישראלית?

באמצע שנות השמונים נולד כוכב בשמי קליפורניה – המחשב האישי. החל עידן ההייטק. “הרך הנולד” תפס את הממסד הפוליטי הישראלי לא-מוכן. אף אחד מהמגזרים המסורתיים בכלכלה, או לובי אינטרסנטי קיים, לא ראה בהייטק, שזה עתה נולד, איום קיומי על מיקומו בסמוך לפטמות הכסף של משרדי הממשלה. אילו היה עולה רעיון להקמת מפעל שטיחים או צמיגים נוסף, הייתה מתרחשת “מלחמת עולם” – בידי מי תיפול השליטה – ההסתדרות וחברת העובדים, סקטור אחר, או אולי סתם “משקיע פרטי” שמקורב לשר… אבל בהייטק למזלנו הם לא הבינו ולא ראו בו איום על קבוצות האינטרס הקיימות. 

 

 

הענף החדש לא היווה חזקה מסורתית של שום קבוצה ותיקה ולא איים על אף סקטור. לכן, לא נוצר לובי של ותיקים שעלול היה ללחוץ על הממסד לחקיקה להגנת הותיקים. העדר חזקה מסורתית, יחד עם חדשנות הענף וגילם הצעיר של מועסקיו – מנעו יצירת תמריץ להשתלטות הממסד. לא התפתחו לחצים ל”הסדרת הענף”, ל”הגנה על האזרח”, או להסכמי עבודה “קיבוציים”. הפוליטיקאים בממשלה, בכנסת ובהסתדרות נרדמו. כך ניתנה הזדמנות לענף ההי-טק להתפתח כמעט באין מפריע. 

ענף ההיי טק אינו מאופיין בהשקעות כבדות בקרקע, ציוד, מבנים. מכונות, תשתיות חשמל ומים כבדות. בדרך כלל לא נדרשה “הקצעת קרקע” ממנהל מקרקעי ישראל. הענף גם לא נדרש לרישיון ייבוא לתשומות וגם לא לרישיון תפעול מיוחד. אופי הענף עזר להתחמקות מהביורוקרטיה הממשלתית-מפלגתית. 

לא קשה לתאר היכן היינו היום, אילו כבר בשנות השמונים כל מתכנת היה צריך להצטייד ב”תעודת מתכנת מורשה” מטעם משרד המדע, כל בית תוכנה וחברת סטארט-אפ היו נזקקים לרישיון ולרישום במשרדי “רשם התוכנה והמחשוב” הממשלתי. שיווק תוכנה ומוצרי הייטק לחו”ל היה נתון בידיה הבלעדיות של “מועצת המחשוב הלאומית”. כל השקעה בהייטק הייתה צריכה אישור של המועצה (כדי למנוע כפילויות וכדי לדאוג ל”שיוויוניות”…) ובמליאת המועצה היו יושבים נציגי מפלגות ו”נציגי ציבור”… 

בזמן קצר יחסית, תוך כ-15 שנים, הפך הענף ל”קטר המוביל” של הכלכלה הישראלית. 

לא אלמן ישראל… עו”ד חנינא ברנדס יזם חקיקה להקמת “רשות לאומית להייטק” (גלובס 4.9.2007). הנושא גם הועלה על ידי ח”כ מודי זנדברג, אך לשמחתנו העניין נתקע (בינתיים…).

הרעיון ל”רשות לאומית להייטק” נשמע מאד הגיוני למוח הסוציאל-דמוקראטי ואפילו נכתבה טיוטת חוק. וכך נאמר שם: “יש להכפיף את כל הגורמים העוסקים בתחום אל הרשות המוצעת…” אלמלא פורסם שמו של יוזם ההצעה, אחד מעורכי הדין המובילים בישראל, היינו משערים שהיוזם הוא פוליטיקאי שבאמתחתו מונחת כבר הצעה לאיוש יו”ר הרשות החדשה וחברי מועצת הרשות… על כך כבר נאמר שהדרך לגיהינום רצופה בכוונות טובות… אם אכן נקבל כתמימות את כוונותיו של עורך הדין המלומד.

 

הווירוס מכה שוב

 

בשנת 2014 חל מפנה היסטורי מדאיג בענף ההייטק: הווירוס הסוציאליסטי חדר לגוף בהצלחה והתמקם לתמיד –  ההסתדרות. עובדי הייטק בחסות ההסתדרות, התאגדו והקימו וועדי עובדים בחברות כמו נס, קומברס, SAP. גם אחרות בדרך. הפליאה היא כיצד הענף החזיק מעמד ללא ההסתדרות במשך למעלה מ-25 שנים.

 

הנזק לא יהיה מיידי, אבל הוא בלתי נמנע. זו רק שאלה של זמן שפעילי הוועד יפסיקו לעבוד בהייטק, יקבלו שכר מלא ויעסקו “פול-טיים” בהגנה על “זכויות העובדים”. נזכה לראות במהרה בימינו בשביתות מלאות ושביתות האטה בחברות הייטק. פיטורים של מתכנת יהיו בלתי אפשריים ואבטלה סמויה תתרחב. מנהלים יחששו לגייס עובדים נוספים ויעדיפו “מתכנתי קבלן”. אחרים יעדיפו מיקור חוץ בהודו.

 

לא רחוק היום שהוועדים ידרשו ש”נציגיהם” ישבו בדירקטוריון החברה כמו “בנאורות שבמדינות אירופה”. גם “הסכמים קיבוציים” יגיעו – שכר אחיד ללא קשר ליוזמה ותרומה לחברה. מינוי ראש צוות תוכנה יהיה באישור הוועד. ולבסוף – עובדים זועמים על “פגיעה בזכויותיהם” יכלאו את המנכ”ל במשרדו.

 

זה טבעם של “חוקי עבודה מתקדמים”.

 

מוטי היינריך

From Kav Yashar, here.

Comments are closed, but trackbacks and pingbacks are open.