כיצד לא למגר סוציאליזם

עבירה גוררת עבירה (*)

לוי.

התנהלות מערכות המדינה לרוב מנוגדת לעקרונות חופש הפרט וזכות הקניין. ההתלבטות: האם להציע “צעדי ביניים קטנים” לייעול המציאות, או לדבוק בפתרונות החופש הנכונים לדעתנו, אך אינם ניתנים ליישום “מחר בבוקר”?

                                                                                    בס”ד

(*) מסכת אבות, משנה ד: “בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר… ועֲבֵירָה גוֹרֶרֶת עֲבֵירָה”.

לעיתים קיים במציאות מצב מאד בעייתי. למשל הדיור. תומכי רעיונות ‘קו ישר’ מבינים מהי הבעיה (אידאולוגית, כפי שמוטי הגדיר זאת), ויודעים להציע את הפתרון הנכון והצודק (סילוק התערבות המדינה). דא עקא, שבמציאות הקיימת, הפתרונות שלנו הם חלומות באספמיא. אז מה עושים?

הבה, בינתיים, נציע צעדים קטנים לתיקון המציאות, שאולי יש להם אפשרות להתקבל, אפילו במסגרת המציאות הקיימת.

הנה דוגמאות…

בעיה 1: עובדים בגופים ציבוריים ש”יושבים על השאלטר” סוחטים לעצמם משכורות עתק. מקביליהם בסקטור הפרטי התחרותי יכולים רק לחלום על תנאי שכר והטבות דומים. לא צודק. מאד מקומם.

»  הפתרון: הגבלה בחוק של השכר וההטבות. ו/או איסור שביתה בגופים כאלה, שממילא כל מטרתה, ותוצאתה – סחטנות.

בעיה 2: הרפואה הציבורית לא מצליחה לספק שרותי אישפוז בהיקף וברמה הראויים. תורים, שרות רע, שוחד.

»  הפתרון: הגבלות על טיפול ואישפוז חולים מחו”ל, ש”תופסים את המיטות שלנו”.

בעיה 3: רשתות השיווק הגדולות סוחטות מחירים גבוהים. קשה לגמור את החודש. מעודד ירידה מהארץ.

»  הפתרון: רגולציה. חוק המזון.

בעיה 4: משכירי דירות מנצלים את כוחם העודף מול השוכרים החלשים, וקורעים להם את הצורה. לא צודק. מקומם.

»  הפתרון: רגולציה. חוק השכירות ההוגנת.

בעיה 5: תושבי חוץ רוכשים דירות שעומדות בשיממונן, “דירות רפאים”. הם “לוקחים לנו את הדירות”.

»  הפתרון: מיסוי חריג על “דירות רפאים”.

אפשר להמשיך עוד ועוד…

האם הפתרונות המוצעים גרועים?

כאשר נקודת המוצא היא המציאות הקיימת – הפתרונות כלל לא רעים. כמובן, אפשר להתווכח נקודתית על פרמטר כזה או אחר. למשל, האם עדיפה תכנית מע”מ אפס על דירות (לפיד), או תכנית מחיר למשתכן (כחלון). אבל ככלל: לנוכח הבעיה במציאות, באה הממשלה להתמודד איתה, ומציעה פתרון.  מה רציתם? שהממשלה תשב בחיבוק ידיים?!

האם אסטרטגית “הצעדים הקטנים תחת המציאות הקיימת” תתקבל באהדה ע”י קוראי ‘קו ישר’? ספק. מדוע? כי ‘קו ישר’ יוצא מנקודת המוצא שלכל אדם זכות על חייו, חרותו וקניינו. כל הבעיות שהוצגו נובעות מפעולות המדינה שפוגעות בזכויות אלה. לכן, לכתחילה נדרש להסיר את הפגיעה. ואז, ממילא, לא תהיינה הבעיות. וזהו הפתרון.

אסטרטגיית “הצעדים הקטנים תחת המציאות הקיימת” מעמיקה עוד יותר את הפגיעה. כל חוק, כל רגולציה, מצמצמים עוד ועוד את החרות ואת זכות הקניין.

ניתן להדביק לפתרונות אלה את דברי חז”ל: “עבירה גוררת עבירה”, וזאת משני טעמים:

  1. הפגיעה בחרות ובקניין היא שהולידה את הבעיה במציאות הקיימת. היא אבי אבות העבירה. פתרון “הצעדים הקטנים” מעמיק את הפגיעה. הוא התולדה של העבירה. והרי לנו… עבירה גוררת עבירה.
  2. אם ‘קו ישר’ מציע “צעדים קטנים” הפוגעים בחרות ובקניין, לבעיה א’ – למשל הגבלת שכר, איזו הצדקה תהיה לנו להתנגד “לצעדים קטנים” בבעיה ב’ – חוק המזון, או בבעיה ג’ – מיסוי דירות רפאים. והנה לנו שוב… עבירה גוררת עבירה.

לעיתים, לנוכח קשיי המציאות ועוולותיה, מתעורר פיתוי להציע פתרון ברוח “צעדים קטנים”. בבחינת עדיף משהו על לא כלום.

לזה אין צורך ב’קו ישר’. ל”צעדים הקטנים” יש עתיד בליכוד הבית היהודי.

לוי.

From Kav Yashar, here.

Comments are closed, but trackbacks and pingbacks are open.