ובערת הרע מישראל

שאלה: ילדים שובבים גורמים לשריפות, מה לעשות?

ראשית יש לשבח את עצם הכוונת השאלה אל כלל ציבור הקוראים. אכן, יש עדיפות ליוזמה ופעולה אישית במקום להישען על משאבי הגורמים הרשמיים (שיטת ‘דיירקט אקשן’).

אלא שבמקרה שלנו לא מדובר בדאגת חולין של הציבור הרחב בלבד. גם ליהדות יש מה לומר בנושא. הבה נשיב את הדיון לפסים תורניים והלכתיים. בלשון אחרת, הנידון כאן כיצד למנוע נזקי גוף ונפש בידי ילדים צעירים, שקשור גם בפיקוח נפש, דין השבת אבדה, ועוד.

לכל זאת ישנה התייחסות ענפה בהלכה, ואין טעם לפרוץ לדלת פתוחה. הלא יש לנו כבר שלחן ערוך על חיובי בית דין, אף ב’גשמיות’. בית דין אחראי למנוע את הפקעת השוק (חושן משפט סימן רל”א כ’), לשכור אבטחה ולהשגיח ביתר צרכי העיר (שם סימן קס”ג). זאת אומרת תיקון הדרכים, אספקת המים, ציון קברים עבור כהנים, ועוד. התורה גם נתנה כוח לכל בית דין לתקן תקנות בהלכות ממונות לצורך השעה כראות עיניהם, על דרך תקנות שו”ם וטוליטולה (ראה שו”ע אבן העזר סימן קי”ח).

נחזור לשאלה שנשאלה. האחריות למניעת נזקי קטנים פחות מגיל בר מצוה מוטלת על בית דין כמו שהיא מוטלת על ההורים. כתב השו”ע (חושן משפט סימן שמ”ט ה’), “ראוי לבית דין להכות הקטנים כפי כח הקטן על הגניבה, כדי שלא יהיו רגילים בה, וכן אם הזיקו שאר נזקים”.

אפילו ללא יצירת תקנה חדשה, חובת החינוך גם על בית דין (יורה דעה סימן רמ”ה ז’), והציבור נוטה לשמוע להם יותר מאשר למשטרה לעירייה או לעסקנים (כבודם במקומם מונח). ניתן למשל לכנס את הצעירים יחד ולבאר את הדברים. בית הדין יכול גם להזכיר שחובה על כל אדם לדווח על השורפים (ואולי אף להוציא על זה כסף), הן מצד השבת אבדה, והן מצד “לא תעמד על דם רעך”, ראה חו”מ סימן תכ”ה ב’ לגבי המסכן את הרבים. השותק ואומר שלום עלי נפשי ומה לי ולצרה הזאת, חבר הוא לאיש משחית.

נעלה נקודה נוספת. אין אש בלי חומר. החום העונתי גורם לשריפות אף ללא פשיעה מצד בני אדם. לכן, כנראה שעלינו להבעיר את שדות הקוצים המרובות […] לכתחילה, בזהירות כמובן. וגם זה בכלל חיובי בית דין, מדין “צרכי העיר”, כנ”ל.

לסיכום, עצם הטיפול בנידון מסור לידיהם של בית דין, להזהיר, לתקן תקנות, ולבער קוצים מכרם בית ישראל. “וענו ואמרו ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו”. לא באתי לפסוק הלכות כלל, רק להעיר לקוראים.

Comments are closed, but trackbacks and pingbacks are open.