השיבה שופטינו כבראשונה

יפתח בדורו כשמואל בדורו

34-o3IVIj2qgp.jpg (1240×1754)

יפתח מנהיג תורני או מדיני

בגמרא (ראש השנה דף כה ע”א) אמרינן “יפתח בדורו כשמואל בדורו”, והשאלה היא באיזה הקשר זה נאמר שם, האם לענין מנהיגות מדינית, שצריך לעשות מלחמות, סדר בעם, עניני כלכלה ושאר צרכים. או שהוא ראש הסנהדרין לפסוק הלכה.

ואיתא שם: “ת”ר, למה לא נתפרשו שמותם של זקנים הללו, שלא יאמר אדם: פלוני כמשה ואהרן? פלוני כנדב ואביהוא? פלוני כאלדד ומידד? ואומר (שמואל א, יב ו) ‘וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל הָעָם ה’ אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן’, ואומר (שמואל א, יב יא) ‘וַיִּשְׁלַח ה’ אֶת יְרֻבַּעַל וְאֶת בְּדָן וְאֶת יִפְתָּח וְאֶת שְׁמוּאֵל’ – יְרֻבַּעַל – זה גדעון, ולמה נקרא שמו ירובעל – שעשה מריבה עם הבעל; בְּדָן זה שמשון, ולמה נקרא שמו בדן – דאתי מדן; יִפְתָּח – כמשמעו. ואומר (תהלים צט ו) ‘מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו וּשְׁמוּאֵל בְּקֹרְאֵי שְׁמוֹ’. שקל הכתוב שלשה קלי עולם כשלשה חמורי עולם, לומר לך: ירובעל בדורו – כמשה בדורו; בדן בדורו – כאהרן בדורו; יפתח בדורו – כשמואל בדורו. ללמדך שאפילו קל שבקלין ונתמנה פרנס על הצבור – הרי הוא כאביר שבאבירים. ואומר (דברים יז ט) ‘וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם’, וכי תעלה על דעתך שאדם הולך אצל הדיין שלא היה בימיו? הא אין לך לילך אלא אצל שופט שבימיו. ואומר (קהלת ז י) ‘אַל תֹּאמַר מֶה הָיָה שֶׁהַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים הָיוּ טוֹבִים מֵאֵלֶּה'”. ע”כ מהגמ’ בר”ה.

והנה מן הפסוקים שמובא שם דימיון למשה ואהרון ושמואל, אין לנו ראיה לאיזה מנהיגות מתכוונת הגמרא, שהרי משה אהרן ושמואל היו מנהיגים בין לענין תורה שהיו ראשי סנהדרין, וכן מנהיגים מדיניים, שמשה ואהרן הוציאו בני ישראל ממצרים, וכן משה עשה מלחמות. וכן שמואל עשה מלחמות כמבואר בפסוקים. ועיין בזה גם ברמב”ן בפרשת המלך (בראשית מט י) שזה היה הטענה על העם שרצו מלך (שמואל א, ח ה), משום שגם שמואל היה מנהיג מדיני לעשות מלחמות. וא”כ יש לומר שכל הדמיון של “יפתח בדורו כשמואל בדורו” הוא לענין מנהיג מדיני ולא לענין מנהיג תורני.

אולם ממה שהגמרא מביאה ענין זה לגבי המחלוקת של רבן גמליאל ורבי יהושע, להוכיח רבי יהושע מוכרח להיכנע לר”ג, והרי שם מדובר בענין מנהיג תורני, משמע שגם מה שהובא לענין יפתח בדורו כשמואל בדורו, מדבר לענין מנהיג תורני.

יפתח עם הארץ היה

אולם הדבר קשה מאוד, שהרי יפתח היה עם הארץ, כמבואר בתנחומא (ראה להלן), ואיך שייך לומר עליו שהוא מנהיג תורני. ויש שרצו להביא ראיה מכאן שגם עם הארץ כשר לסנהדרין, אבל לא יתכן כלל לומר זה.

וכך איתא בתנחומא (ויקרא פר’ בחוקותי ה): “‘אִישׁ כִּי יַפְלִיא נֶדֶר בְּעֶרְכְּךָ נְפָשׁוֹת’ (ויקרא כז ב). זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (משלי יא, ל) ‘פְּרִי צַדִּיק עֵץ חַיִּים וְלֹקֵחַ נְפָשׁוֹת חָכָם’. אִם יִהְיֶה אָדָם צַדִּיק, וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא צַדִּיק וְאֵינוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה, אֵין בְּיָדוֹ כְּלוּם. אֶלָּא, ‘פְּרִי צַדִּיק עֵץ חַיִּים’, זוֹ תּוֹרָה, שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁהוּא בֶּן תּוֹרָה, הוּא לָמֵד הֵיאַךְ לוֹקֵחַ נְפָשׁוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר ‘וְלוֹקֵחַ נְפָשׁוֹת חָכָם’. שֶׁאִם יִדֹּר לַעֲרֹךְ נְפָשׁוֹת, הוּא לָמֵד מִן הַתּוֹרָה הֵיאַךְ עוֹשֶׂה. וְאִם אֵין בְּיָדוֹ תּוֹרָה, אֵין בְּיָדוֹ כְּלוּם.

“כֵּן אַתְּ מוֹצֵא בְּיִפְתָּח הַגִּלְעָדִי, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיָה בֶּן תּוֹרָה, אִבֵּד אֶת בִּתּוֹ. אֵימָתַי, בְּשָׁעָה שֶׁנִּלְחַם עִם בְּנֵי עַמּוֹן, וְנָדַר בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים יא, ל – לא) ‘וַיִּדַּר יִפְתָּח נֶדֶר וְגוֹ’, וְהָיָה הַיּוֹצֵא וְגוֹ’, וְהָיָה לַה’ וְהַעֲלִיתִיהוּ עוֹלָה’. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה עָלָיו כַּעַס מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אָמַר, אִלּוּ יָצָא מִבֵּיתוֹ כֶּלֶב אוֹ חֲזִיר אוֹ גָּמָל, הָיָה מַקְרִיב אוֹתוֹ לְפָנַי? לְכָךְ זִמֵּן לוֹ בִּתּוֹ. כָּל כָּךְ לָמָּה. כְּדֵי שֶׁיִּלְמְדוּ כָּל הַנּוֹדְרִים, הִלְכוֹת נְדָרִים וְקוֹנָמוֹת, שֶׁלֹּא לִנְהֹג טָעוּת בַּנְּדָרִים.

“‘וְהִנֵּה בִּתּוֹ יוֹצֵאת לִקְרָאתוֹ, וַיְהִי כִּרְאוֹתוֹ אוֹתָהּ וְיִקְרַע אֶת בְּגָדָיו וַיֹּאמֶר אֲהָהּ בִתִּי וְגוֹ’, וְאָנֹכִי פָּצִיתִי פִי אֶל ה’ וְלֹא אוּכַל לָשׁוּב’ (שם לד – לה). וַהֲלֹא פִּנְחָס הָיָה שָׁם, וְהוּא אוֹמֵר ‘לֹא אוּכַל לָשׁוּב’? אֶלָּא פִּנְחָס אָמַר, אֲנִי כֹּהֵן גָּדוֹל בֶּן כֹּהֵן גָּדוֹל וְאֵיךְ אֵלֵךְ אֵצֶל עַם הָאָרֶץ? יִפְתָּח אָמַר, אֲנִי רֹאשׁ שׁוֹפְטֵי יִשְׂרָאֵל רֹאשׁ הַקְּצִינִים, אַשְׁפִּיל עַצְמִי וְאֵלֵךְ אֵצֶל הֶדְיוֹט. מִבֵּין תַּרְוֵיהוֹן אַבְדַת הַהִיא עֲלוּבְתָּא מִן עָלְמָא. וּשְׁנֵיהֶם נִתְחַיְּבוּ בְּדָמֶיהָ. פִּנְחָס, נִסְתַּלְּקָה מִמֶּנּוּ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, יִפְתָּח, נִתְפַּזְּרוּ עַצְמוֹתָיו, שֶׁכֵּן כְּתִיב (שם יב ז) ‘וַיִּקָּבֵר בְּעָרֵי גִּלְעָד’.

“כֵּיוָן שֶׁבִּקֵּשׁ לְקָרְבָהּ, הָיְתָה בּוֹכָה לְפָנָיו. אָמְרָה לוֹ בִּתּוֹ, אָבִי, יָצָאתִי לִקְרָאתְךָ בְּשִׂמְחָה וְאַתָּה שׁוֹחֵט אוֹתִי. שֶׁמָּא כָּתַב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּתּוֹרָה שֶׁיְּהוּ יִשְׂרָאֵל מַקְרִיבִין לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נַפְשׁוֹת אָדָם. אֵין כְּתִיב בַּתּוֹרָה (ויקרא א ב) ‘אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה’ מִן הַבְּהֵמָה’, מִן הַבְּהֵמָה וְלֹא מִן בְּנֵי אָדָם. אָמַר לָהּ: בִּתִּי, נָדַרְתִּי, ‘וְהָיָה הַיּוֹצֵא אֲשֶׁר יֵצֵא וְהַעֲלִיתִיהוּ עוֹלָה’, שֶׁמָּא כָּל הַנּוֹדֵר יָכֹל הוּא שֶׁלֹּא לְשַׁלֵּם נִדְרוֹ. אָמְרָה לֵיהּ, וַהֲרֵי יַעֲקֹב אָבִינוּ שֶׁנָּדַר וְאָמַר (בראשית כח כב) ‘כָּל אֲשֶׁר תִּתֵּן לִי עַשֵּׂר’ וְגוֹ’, וְנָתַן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁנֵים עָשָׂר בָּנִים, שֶׁמָּא הִקְרִיב לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶחָד מֵהֶם. וְלֹא עוֹד אֶלָּא חַנָּה, שֶׁאָמְרָה (שמואל א, א יא) ‘וַתִּדֹּר נֶדֶר וַתֹּאמַר, ה’ צְבָקוֹת אִם רָאֹה תִּרְאֶה’ וְגוֹ’, שֶׁמָּא הִקְרִיבָה אֶת בְּנָהּ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. [א”ה, תוספת זו צע”ג שהרי יפתח היה לפני חנה]. כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אָמְרָה לוֹ, וְלֹא שָׁמַע לָהּ.

“כֵּיוָן שֶׁרָאֲתָה שֶׁלֹּא שָׁמַע לָהּ, אָמְרָה לוֹ: הַנִּיחֵנִי וְאֵרֵד אֵצֶל בֵּית דִּין, שֶׁמָּא יִמְצְאוּ פֶּתַח לְנִדְרְךָ. שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים יא לז) ‘הַרְפֵּה מִמֶּנִּי שְׁנַיִם חֳדָשִׁים וְאֵלְכָה וְיָרַדְתִּי עַל הֶהָרִים’ וְגוֹ’. אָמַר רַבִּי זְכַרְיָה, וְכִי יֵשׁ אָדָם יוֹרֵד עַל הֶהָרִים, וַהֲלֹא בְּנֵי אָדָם עוֹלִים לֶהָרִים, מַהוּ ‘וְיָרַדְתִּי עַל הֶהָרִים’. אֵלּוּ סַנְהֶדְרִין, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר  (מיכה ו ב) ‘שִׁמְעוּ הָרִים אֶת רִיב ה”. הָלְכָה אֶצְלָם וְלֹא מָצְאוּ פֶּתַח לְיִפְתָּח לְהַתִּיר לוֹ אֶת נִדְרוֹ, בַּעֲוֹן אוֹתָן שֶׁשָּׁחַט מִשֵּׁבֶט אֶפְרָיִם. וְעָלָיו הוּא אוֹמֵר (משלי כח ג) ‘גֶּבֶר רָשׁ וְעֹשֵׁק דַּלִּים מָטָר סוֹחֵף וְאֵין לָחֶם’. ‘גֶּבֶר רָשׁ וְעֹשֵׁק דַּלִּים’, זֶה יִפְתָּח, שֶׁהָיָה רָשׁ בַּתּוֹרָה כִּגְרוּפוֹ שֶׁל שִׁקְמָה, שֶׁהָיָה עֹשֵׁק אֶת הַדַּלִּים, שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים יב ו) ‘וַיֹּאמְרוּ לוֹ אֱמֹר נָא שִׁבֹּלֶת וַיֹּאמֶר סִבֹּלֶת וְלֹא יָכִין לְדַבֵּר כֵּן’, וְהָיָה שׁוֹחֲטָן. לְפִיכָךְ, ‘מָטָר סוֹחֵף וְאֵין לֶחֶם’, שֶׁהָיָה לוֹ מִי שֶׁיַּתִּיר אֶת נִדְרוֹ, אֶלָּא ‘וְאֵין לֶחֶם’, שֶׁהֶעֱלִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵהֶם אֶת הַהֲלָכָה, שֶׁלֹּא יִמְצְאוּ פִּתְחוֹ לְהַתִּיר לוֹ אֶת נִדְרוֹ”. ע”כ ממדרש תנחומא.

וכן מבואר בגמרא ב”ק (דף צב ע”ב): “א”ל רבא לרבה בר מרי, מנא הא מילתא דאמרי אינשי: מטייל ואזיל דיקלא בישא גבי קינא דשרכי? אמר ליה: דבר זה כתוב בתורה, שנוי בנביאים, ומשולש בכתובים, ותנן במתניתין, ותנינא בברייתא. כתוב בתורה, דכתיב: (בראשית כח ט) ‘וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו אֶל יִשְׁמָעֵאל’, שנוי בנביאים, דכתיב: (שופטים יא ג) ‘וַיִּתְלַקְּטוּ אֶל יִפְתָּח אֲנָשִׁים רֵיקִים וַיֵּצְאוּ עִמּוֹ'”. ע”כ.

ומבואר מכל זה שיפתח היה אדם ריק, וא”כ לא שייך שהוא יהא ראש הסנהדרין.

לפי”ז מוכרח שיפתח היה מנהיג מדיני

ונראה לתרץ, שבודאי יפתח לא היה מנהיג תורני, אלא מנהיג מדיני, וכוונת הגמרא להביא מדין יפתח לדין של ר”ג, הוא לא בדמיון מוחלט רק בדמיון חלקי. והיינו כמו בענין מנהיג מדיני, שמי שמתמנה להיות פרנס על הציבור, אף שהוא בדרגא נמוכה, אנו מחשיבים אותו לדרגא גבוהה והתקנות שלו לענין הנהגת הציבור מחייבים את הציבור בנוגע להלכות מדינה. כך בנוגע לסנהדרין, מי שמתמנה להיות ראש סנהדרין, אף שאינו בדרגא גבוהה, צריך לשמוע אליו, והתקנות שלו וההכרעות שלו קיימים.

וכן מבואר במהר”ח אור זרוע (סי’ רכב) בשם הראבי”ה, שלמד דין של ז’ טובי העיר מדין יפתח בדורו, וזה בדרך מנהיג מדיני, ולא מנהיג תורני, וז”ל: “מה שטען האפטרופא שראשי הקהל הסכימו שלא לקבל שבועות, על זאת אשיב אם הובררו טובי העיר מתחלה להנהיג קהלם בכל דבר אפילו יחיד שביררו מה שעשה עשוי בתקנת הקהל ויפתח בדורו כשמואל בדורו, ואע”ג דאמר רבא (מגילה כו) לא שנו אלא שלא מכרו טובי העיר וכו’ ואמתניתן קאי דאוקימנ’ בשל כפרים מכלל דבכרכים לא מהני טובי העיר אלא כולם ה”מ בסתם אבל אם בררו אפילו בכרכים מהני ואפילו יחיד דגרס’ בירושלמי דמגילה פרק בתרא שלשה מבני הכנסת כבני הכנסת ז’ מבני העיר כבני העיר מה אנו קיימין אם בשקבלו עליהן אפילו יחיד ואם בשלא קבלו עליהם אפילו כמה”. עכ”ל.

ומה שהביא רש”י עה”פ (דברים יט יז) ‘וְעָֽמְד֧וּ שְׁנֵי הָֽאֲנָשִׁ֛ים אֲשֶׁר לָהֶ֥ם הָרִ֖יב לִפְנֵ֣י ה’ לִפְנֵ֤י הַכֹּֽהֲנִים֙ וְהַשֹּׁ֣פְטִ֔ים אֲשֶׁ֥ר יִֽהְי֖וּ בַּיָּמִ֥ים הָהֵֽם’. ופירש רש”י: ועמדו שני האנשים – בעדים הכתוב מדבר, ולמד שאין עדות בנשים, ולמד שצריכין להעיד עדותן מעומד:    אשר להם הריב – אלו בעלי הדין:   לפני ה’ – יהי דומה להם כאילו עומדין לפני המקום, שנאמר (תהלים פב, א) בקרב א-להים ישפוט:   אשר יהיה בימים ההם – יפתח בדורו כשמואל בדורו, צריך אתה לנהוג בו כבוד”. עכ”ל. ומשמע לכאורה שיפתח היה ראש סנהדרין, שהרי בנושא זה מדבר שם רש”י.

אבל נראה שאינו ראיה, רק רש”י מביא הדמיון ממה שהגמרא מביא הדמיון ממנהיג מדיני על מנהיג תורני, אבל יפתח עצמו בודאי לא היה מנהיג תורני.

החילוק בין התוספתא לגמ’

ובאמת בלשון התוספתא (ראש השנה, ליברמן, א יח) כתוב בי”ד של יפתח: “ללמדך שבית דינו של ירובעל גדול לפני המקום כבית דינו של משה, ובית דינו של יפתח גדול לפני המקום כבית דינו של שמואל, להודיעך שכל מי שנתמנה פרנס על הצבור אפי’ קל שבקלים שקול כאביר שבאבירים”. ע”כ. וא”כ א”א ללמוד שעם הארץ כשר להיות בסנהדרין.

ויוצא לנו, שלשון הגמרא שלא הזכיר בי”ד של יפתח, ולשון התוספתא שהזכיר בי”ד של יפתח, אינם חולקים זה על זה, אלא מדברים בשני ענינים. שלשון הגמרא שלא הזכיר בי”ד מדבר ביפתח בתור מנהיג מדיני, ואילו התוספתא מדבר בענין מנהיג תורני, ומשום זה הזכיר בי”ד, ולא מדברים על יפתח עצמו אלא על בית דינו. [והא דנחשב כבי”ד ירוד, אולי משום שלא מצאו פתח לנדרו, ובאמת הנדר לא חל כלל, עיין רמב”ן (ויקרא כז כט, בשם בראשית רבה סי’ ג) שיש דעה שאפילו הקדש דמים לא היה חייב]. אבל זה ברור שמי שהוא לא תלמיד חכם, לא שייך שיהא מנהיג תורני.

כל זה כתבנו דלא כמי שרוצה להביא ראייה מן הגמרא שאפשר למנות עם הארץ לראש הסנהדרין, וכן ליתן סמיכה למי שהוא עם הארץ כמו לענין יפתח, וטוענים שאם אלו שהם תלמידי חכמים אינם מעונינים למנות סנהדרין ולחדש הסמיכה, אפשר למנות גם עם הארץ. ואין הדבר כן, כמו שכתבנו, שא”א למנות ראש סנהדרין מי שהוא עם הארץ, ויפתח לא היה ראש הסנהדרין.

תקנות מנהיג מדיני

אולם לענין תקנת הציבור בדיני ממונות מהני גם יפתח בדורו, כי זה לא הולך לפי דיני התורה, אלא לפי הוראת שעה, כך אפשר ללמוד מתשובת רבנו גרשום מאור הגולה שהובא בדרכי משה(סי’ ב ס”ק ב) והובא באריכות במרדכי (בבא מציעא רמז רנז) במעשה שנטבע ספינה והצילו חלק מהדברים, שע”פ דינא דגמרא הם הפקר, וע”פ תקנת הקהילות אינו הפקר וז”ל המרדכי: “וגם מפני תקנות הקהלות צריך שמעון להחזיר האבידה לראובן אפילו אם נתייאש ראובן, דהפקר בית דין הפקר שנאמר (עזרא י ח) ‘וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יָבוֹא לִשְׁלֹשֶׁת הַיָּמִים כַּעֲצַת הַשָּׂרִים וְהַזְּקֵנִים יָחֳרַם כָּל רְכוּשׁוֹ’. וליכא למימר דוקא בדורות של שמאי והלל או של ר”ג, שהרי אמרו חכמים (ר”ה דף כה ע”א) למה לא נתפרשו שמותם של שבעים זקנים שלא יאמר אדם פלוני כאלדד ומידד ופלוני כנדב ואביהוא וכתיב וישלח ה’ את ירובעל ואת בדן ואת יפתח וגו’ לומר לך יפתח בדורו כשמואל בדורו, ומי שמתמנה פרנס על הצבור כאביר שבאבירים. ע”כ יחזיר שמעון את אשר קנה כי מכמה טעמים לא זכה בו וכן הדין ושלום גרשום ברבי יהודה”. עכ”ל.

וכ”כ בדרכי משה (הקצר חושן משפט סימן ב): “במרדכי ריש פרק שני דבבא מציעא (סי’ רנז) תשובת רבינו גרשום בזה וכתב דכל מי שנתמנה על הצבור הוא כאביר שבאבירים יפתח בדורו כשמואל בדורו וכל מה שעשה עשוי (עי’ ר”ה כה ע”ב) עכ”ל. וכ”כ הרשב”א סימן תשכ”ט (וע”ע ח”ג סי’ תלח) דכל צבור וצבור במקומן כגאונים לכל ישראל שתקנו כמה תקנות לכל [וקיימות לכל] ישראל עכ”ל. ועיין ביורה דעה בסימן רכ”ח (אות יט – כה) כתבתי על משפטי תקנות וחרמות צבור”. עכ”ל הדרכי משה.

נגד דברי תורה לא מהני אפילו בי”ד הגדול ומלך

אם המלך או בי”ד הגדול מצווים לעבור על דברי תורה אסור לשמוע להם, כמבואר בגמרא סנהדרין (דף מט ע”א), מן הפסוק רק חזק ואמץ, שזה נאמר גם אם יהושע בן נון או דוד המלך מצווה לעבור על דברי תורה, אין שומעין לו. ונפסק ברמב”ם (הלכות מלכים פרק ג הלכה ט) “המבטל גזרת המלך בשביל שנתעסק במצות, אפילו במצוה קלה הרי זה פטור, דברי הרב ודברי העבד דברי הרב קודמין ואין צריך לומר אם גזר המלך לבטל מצוה שאין שומעין לו”. עכ”ל.

יפתח לא נכנע למלך עמון

אחד מעיקרי עבודת יפתח שלא נכנע למלך עמון להצעת “שלום תמורת שטחים” (שופטים פרק יא), ומה שיפתח הצליח ללחום ולנצח, אף שהיה עם הארץ, משום שהאמין באמונה שלימה שהקב”ה נתן לנו את הארץ הזאת, (עי’ בזה בספר בזאת תדעון כי א-ל חי בקרבכם).

וכן עיקר הדמיון של יפתח בדורו כשמואל בדורו הוא לענין הצלת עם ישראל, כמו שנאמר בשמואל (א, פרק יב פסוק ו) “ויֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל הָעָם ה’ אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן וַאֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת אֲבֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:   (פסוק יא) וַיִּשְׁלַח ה’ אֶת יְרֻבַּעַל וְאֶת בְּדָן וְאֶת יִפְתָּח וְאֶת שְׁמוּאֵל וַיַּצֵּל אֶתְכֶם מִיַּד אֹיְבֵיכֶם מִסָּבִיב וַתֵּשְׁבוּ בֶּטַח”.

ופירש רש”י (מסכת ראש השנה דף כה עמוד א): “ואומר ה’ אשר עשה את משה ואת אהרן – שמואל הנביא אמר לישראל: הקדוש ברוך הוא עשה לכם נסים על ידי ששה זקנים הללו, משה ואהרן ירובעל ובדן ויפתח ושמואל”.

אין לך אלא שופט שבימיך

ראש השנה (דף כה עמוד ב): “ואומר (דברים יז ט) ‘וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם’, וכי תעלה על דעתך שאדם הולך אצל הדיין שלא היה בימיו? הא אין לך לילך אלא אצל שופט שבימיו. ואומר (קהלת ז י) ‘אַל תֹּאמַר מֶה הָיָה שֶׁהַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים הָיוּ טוֹבִים מֵאֵלֶּה'”.

עד עכשיו ביארנו שיש שני סוגי מנהיגים שנאמר עליהם “אין לך אלא שופט שבימיך”, אחד מנהיג מדיני כמו יפתח, ואחד מנהיג תורני כמו רבן גמליאל.

שופט שנתמנה שלא כדין

אולם צריך לדעת איך מתמנה, האם רק כשהכל לפי הדין, או גם כשלא הכל לפי הדין, ועי’ בבכור שור (מבעל תבואת שור, ר”ה שם) שכתב שצריך הכל בלי נגיעות. וז”ל: “ונתמנה פרנס על הצבור הרי הוא כאביר שבאבירים כו’. נקט לשון נתמנה להורות דדוקא כשנתמנה משום שהיה ראוי לכך, ולא ע”י ממון או שאר תחבולות. דהכי מוכח ביבמות דף ס”א ע”א דקאמר נתמנה לא קתני פרש”י דהוה משמע דראוי היה לכך עיי”ש, וק”ל. עכ”ל.

המקור הוא ממינוי יהושע בן גמלא לכהן גדול ע”פ נתינת כסף הרבה שהכניסה אשתו למלך, שזה היה שלא כדין, אולם למעשה בדיעבד חל המינוי, כי לא היה אפשרות אחרת, כי לפי המצב היה מינוי כהן גדול ביד המלך והוא רוצה דוקא כסף. וע”ע מגן אבות לרשב”ץ (אבות א ד) לגבי מינוי שמעיה ואבטליון לנשיאים שהיו גרים, והיו פסולים, והכשירו אותם משום שלא היו אחרים במקומם.

Continue reading

From Brissi Yitzchak – Rabbi Brand, here.

Comments are closed, but trackbacks and pingbacks are open.