האם אומרים הלל ותחנון ביום העצמאות?

כל הכופר בטובתו של חבירו, סופו שיכפור בטובתו של הקדוש ברוך הוא

43-JBmklq5o0H.jpg (643×908)

כל הכופר בטובתו של חבירו – סופו שיכפור בטובתו של הקדוש ברוך הוא

כתב רבינו בחיי (שמות פרק א) וז”ל: “ובמדרש (תנחומא שמות ה) אשר לא ידע את יוסף (שמות א ח), כל הכופר בטובתו של חבירו סופו שיכפור בטובתו של הקדוש ברוך הוא, שהרי כתיב “אשר לא ידע את יוסף”, ובסוף אמר “לא ידעתי את ה'” (שמות ה, ב). משל למה הדבר דומה? לאדם שרגם איקונין של דוכוס, אמר המלך התיזו את ראשו, למחר עושה בי כן”. עכ”ל.

הלשון במדרש תנחומא (מהדו’ בובר, פרשת שמות סימן ז): “אמר ר’ אבין הלוי ב”ר: למה הדבר דומה? לאחד שרגם איקונין של מלך, אורכסיניא (פירוש דמותו), אמר המלך טלו אותו וחתכו את ראשו, עכשיו עשה לזה כך, למחר עושה לי. כך פרעה, עכשיו אמר (שמות א ח) ‘אשר לא ידע את יוסף’, למחר אמר (שמות ה ב) לא ידעתי את ה’.

וכתב החיי אדם (חלק א כלל סז סעיף ב) וז”ל: “יסכר פי דוברי שקר האומרים שאינם צריכים להחזיק טובה לאב ואם כי להנאת עצמם היו מכוונים וממילא נולד וכיון שנולד מהם נתן הקדוש ברוך הוא הטבע שהאב והאם יגדלו בניהם בטבע ככל בהמה חיה ועוף שמגדלים בניהם ואין הבנים מחזיקים טובה לאבותיהם, יתאלמון וישתתקון ויתחרשון, כדכתיב [תהילים לא, יט] תאלמנה שפתי שקר, כי הם בעצמם מעידים עליהם שהם כבהמה, ולא חלק ה’ להם לב לדעת ולהבין. ועל זה אמרו חכמים, כל הכופר בטובתו של חבירו, סוף כופר בטובתו של הקדוש ברוך הוא, דלדבריהם גם אינם צריכים לכבד ולירא מהמקום ברוך הוא, כיון שאנחנו מעשי ידיו של הקדוש ברוך הוא, מהראוי להיטיב ולחמול על מעשי ידיו. ואין ספק, שהאומרים כן שהם כופרים בלבם”. עכ”ל.

 

בנוגע להכרת הטוב בין אדם לחבירו ובין אדם למקום בזמננו בענין מדינת ישראל

אחד מחיוב הכרת הטוב הוא לחיילים שמוסרים נפשם על הצלת עם ישראל, וידוע שהגאון הרב חיים שמואלביץ זצ”ל ראש ישיבת מיר עמד בפני כל חייל שראה לאחר מלחמת ששת הימים.

אולם יש שמבזים הנהגה זו ולא נותנים שום ערך לזה.

והדבר ניכר, שמי שאינו מכיר בטובה של החיילים שמוסרים נפשם להציל עם ישראל מן האויבים, סופו להכחיש שהקב”ה נתן לנו את הארץ.

ולמעשה אין צורך להגיע “בסופו” כאילו שרק בסופו יהא כך אבל עדיין לא הגענו לזה, אלא אצל הרבה זה כבר המצב כאן שכופרים בזה שהקב”ה נתן לנו את הארץ.

וזה רואים היום בחוש, שמי שאינו מחשיב את החיילים הוא טוען שכל המדינה של היום אינו מתייחס לברית של הקב”ה לאבותינו לתת לנו את הארץ, אלא הציונים בכוח עצמם כבשו את הארץ נגד רצון הקב”ה, ואין לנו שום חיוב להודות להקב”ה על נתינת הארץ בזמננו (עי’ בזה במאמר למען תדעון כי א-ל חי בקרבכם).

ולפי דעה זו מה שאומרים בברכת המזון “נודה לך ה’ א-להינו על שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה טובה ורחבה”, זה מתייחס לזמן יהושע בן נון, וכמו שאומרים זה גם בחו”ל, אבל מה שניתן לנו כיום א”י אין זה כלול בתוך ברכת המזון.

ארץ ישראל בלי מדינת ישראל?

ויש שרוצים לתרץ את עצמם שאנו מסכימים עם א”י אבל לא עם המדינה, והיינו שטוענים שהיה ניתן להביא לכאן שש מיליון יהודים בלי מדינה אלא ע”י שלטון האנגלים או הערבים או האמריקנים.

אולם מי שטוען כך יצא מכלל השכל. האנגלים שמו מפקחים להחזיר ספינות המעפילים, ארה”ב לא עזרו לנו רק במלחמת ששת הימים, וגם כעת עושים הרבה צרות, ומחניפים לאיראנים שמכינים עצמם להשמיד אותנו. הערבים עשו לנו צרות כל הזמן, ואף שהיה תקופות קטנות שלא היה צרות ממש מן הערבים, זה בזמן שהיה כאן קומץ יהודים אבל לא כמויות גדולות ובודאי לא בששת מיליון יהודים. ומי שטוען שאין צורך בשלטון כלל אלא באנרכיה טוטלית, יתקיים מה שאמרו חז”ל (אבות פרק ג) “איש את רעהו חיים בלעו”.

מה נשאר, לחכות על משיח, והרי הקב”ה לא רוצה כעת. האם כשגוים באים להרוג יהודים יש להשאר אדיש ולא לעשות כלום ולומר משיח יבוא!? עי’ שולחן ערוך (או”ח הלכות שבת סימן שכט סעי’ ו’): “באו על עסקי נפשות, ואפי’ סתם, יוצאים עליהם בכלי זיין ומחללין עליהם את השבת”. ולא כתוב שיישבו בבית ויחכו על משיח.

שליטה על הגבולות

וכן הרי נתינת הארץ לעם ישראל כולל שיש אפשרות ביקורת גבולות להכניס מי שרוצים, כמבואר בתורה (פרשת דברים) בציווי לבני ישראל שלא להכנס לארץ אדום בלי רשות אדום, מטעם כי ירושה לעשו נתתי את הר העיר, והיינו שבגלל שהקב”ה נתן להם את ארץ שעיר יש להם זכות של ביקורת גבולות ואסור להפקיע מהם, וא”כ לפני הקמת המדינה היה זכות זה לאנגלים והם לא נתנו ליהודים לעלות לארץ ורק כמה שהצליחו לבוא בספינות מעפילים ולהערים על האנגלים הצליחו לבוא, ואחר הקמת המדינה ניתנה רשות ביקורת הגבולות למדינה והם נתנו רשות לכל היהודים לבוא לארץ מכח חוק השבות וזה סיבת ריבוי יהודים כעת בא”י שעולה יותר משש מיליון, כפלים כיוצאי מצרים וכמאה וארבעים יותר מבזמן עזרא.

הלימוד זכות האחרונה לדעה זו שמסכימים על א”י ולא על מדינה, שלא חושבים כלל.

עליית הרב וואזנר במסירות נפש

דוגמה לספינת מעפילים, הגאון הרב שמואל הלוי וואזנר זצ”ל ואשתו ע”ה בתקופת האנגלים שלא נתנו להכנס לא”י.

העתק מה שמפורסם גם בעיתון משפחה (לפני פטירתו בי”ב ניסן תשע”ה), מקור בלוג תולדות ושורשים עצי משפחה:

בראשית שנת תרצ”ט עלו לארץ ישראל, בספינת מעפילים שלא קיבלה אישור כניסה לארץ ישראל, ואחרי חודשיים של שיוט מול חופי ארץ ישראל, כשנגמר הדלק בספינה, קפצו שישה עשר מן המעפילים אל הים במרחק שני קילומטר מן החוף, ומתוכם רק שישה שרדו והגיעו אל החוף, בהם הרב וואזנר ורעייתו. ע”כ.

החסרונות והרשעים לא מפקיעים את מתנת ה’

ועל אף שיש הרבה חסרונות כאן, והראשים הם חילונים, וכן העבירו הרבה יהודים על הדת כידוע מילדי טהרן (עי’ ספר “ילדי טהרן מאשימים” של הרב משה שיינפלד, נמצא בהיברובוקס), וילדי תימן, ועוד ועוד הרבה גזירות שגזרו, כמו גיוס בנות וכו’.

אולם אין זה סותר את מתנת הקב”ה לעם ישראל לתת לנו את הארץ. וכמו בתקופת ירבעם בן יואש (מלכים ב פרק יד כג): “בִּשְׁנַת חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַאֲמַצְיָהוּ בֶן יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יְהוּדָה מָלַךְ יָרָבְעָם בֶּן יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בְּשֹׁמְרוֹן אַרְבָּעִים וְאַחַת שָׁנָה: (כד) וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה’ לֹא סָר מִכָּל חַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל: (כה) הוּא הֵשִׁיב אֶת גְּבוּל יִשְׂרָאֵל מִלְּבוֹא חֲמָת עַד יָם הָעֲרָבָה כִּדְבַר ה’ אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד עַבְדּוֹ יוֹנָה בֶן אֲמִתַּי הַנָּבִיא אֲשֶׁר מִגַּת הַחֵפֶר: (כו) כִּי רָאָה ה’ אֶת עֳנִי יִשְׂרָאֵל מֹרֶה מְאֹד וְאֶפֶס עָצוּר וְאֶפֶס עָזוּב וְאֵין עֹזֵר לְיִשְׂרָאֵל: (כז) וְלֹא דִבֶּר ה’ לִמְחוֹת אֶת שֵׁם יִשְׂרָאֵל מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם וַיּוֹשִׁיעֵם בְּיַד יָרָבְעָם בֶּן יוֹאָשׁ”.

וזה בגלל השבועה עם אבותינו, כדאיתא בספרי על הפסוק (דברים פרק א ח) “רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם אֶת הָאָרֶץ בֹּאוּ וּרְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְקֹוָק לַאֲבֹתֵיכֶם לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם”. וז”ל הספרי (דברים פרשת דברים פיסקא ח): “לָתֵת לָהֶם, אלו באי הארץ. וּלְזַרְעָם, אלו בניהם. אַחֲרֵיהֶם, אלו שכבשו דוד וירבעם. וכן הוא אומר (מ”ב יד כה) הוּא הֵשִׁיב אֶת גְּבוּל יִשְׂרָאֵל מִלְּבוֹא חֲמָת וגו’. רבי אומר: לָתֵת לָהֶם, אלו עולי בבל. וּלְזַרְעָם, אלו בניהם. אַחֲרֵיהֶם, אלו ימות המשיח”. עכ”ל.

וכמו שמבואר ביחזקאל (טז) שבזמן גאולת בעתה, כשעם ישראל לא זוכה, נעשה קיבוץ גלויות ע”י יהודים המכונים אנשי סדום. עי’ לקמן בכותרת “אמירת תחנון”.

הבהרה נחוצה

אולם צריך לדעת, שכל זה לא מתיר שום דבר להמשך אחרי החילונים במעשים שהם נגד התורה, וכמו שהיה אסור להמשך אחרי ירבעם בן יואש בע”ז שלו. אלא אנו מדברים על עצם הכיבוש שזה מתנת הקב”ה, ובא מכח בריתו של הקב”ה עם אבותינו אברהם יצחק ויעקב.

עוד יש כאן הבהרה נחוצה, המאמר הזה לא בא כלל להכריע בחילוקי דעות בין גדולי ישראל בענין התייצבות או אי התייצבות לצבא, בין בפעם ראשון ובין לאחר מכאן, שכל שה”אי התייצבות” נובע משיקולי סכנה רוחנית או ביטול תורה וכדומה, אין זה כלל נוגע למאמר שלנו, כל מה שנאמר כאן הוא רק לענין חיוב הכרת הטוב לחיילים שמוסרים נפשם להצלת עם ישראל.

לוחות שנה מצונזרים

והנהגה זו של הכחשת הכרת הטוב לחיילים, ניכרת גם בהרבה לוחות-שנה, שיום הזכרון ויום העצמאות ויום ירושלים, לא הוזכר כלל בלוח, על אף שרבים מאירועים אחרים בחו”ל הוזכרו שם, (יש ספר על כל מה שקורא כל יום ויום במשך הדורות כולל יום כ”א כסלו שניצל האדמו”ר מסטמר דרך הציונים ע”י רכבת קסטנר, אבל מיום הזכרון ויום העצמאות ומה שהיה אז לא הוזכר זכר), וכאילו לא קיים כלל לא צבא ולא מדינה ואין לנו שום שייכות לזה, ורק עושים כל ההשתדלות להכנס לתוך הכנסת לקבל תקציבים, אבל להזכיר המדינה והחיילים יש שמחשיבים זה בגדר אפיקורסות.

(אין אנו טוענים על מדפיסי הלוח כי הם מוכרחים להתנהג כך כדי שיקנו מהם הלוח, אלא על כללות הציבור שתובע הנהגה זו).

יום העצמאות, הלל או תחנון?

הנה ביום העצמאות וביום ירושלים יש ארבע דעות:

[א] אומרים תחנון ולא הלל.

[ב] אומרים הלל ולא תחנון.

[ג] אומרים תחנון וגם הלל.

[ד] לא אומרים לא הלל ולא תחנון.

אולם יש חילוק בין יום העצמאות ליום ירושלים, י”א הלל רק ביום העצמאות ולא ביום ירושלים, וי”א הלל רק ביום ירושלים ולא ביום העצמאות.

והחילוק ביניהם, שיום העצמאות נתקן בעיקרון ע”י חילונים וכולל כל אנשי המדינה, ואילו יום ירושלים נתקן ע”י הדתיים ולא כולל כל אנשי המדינה.

וממילא יש אומרים הלל רק ביום העצמאות שכולל כל אנשי המדינה, משא”כ יום ירושלים. ויש אומרים רק ביום ירושלים ולא ביום העצמאות שלא להיגרר אחרי החילונים.

עי’ בהמשך המאמר שבררנו, שעיקר השיטה לומר תחנון וגם הלל על פי מקורות מפסוקים, וזה כולל בין יום העצמאות ובין יום ירושלים.

למה צריך לומר תחנון

המקור לומר תחנון, והיינו לומר וידוי, מבואר בפסוק שמדבר בכיבוש א”י בזמן הגאולה שנעשה כשבראש אנשי סדום בגלל שעם ישראל לא זוכה לגאולה רק מצד כבוד שמים ולמען בריתו עם אבותינו[1].

אנשי סדום בראש הקיבוץ גלויות

מבואר בנביא יחזקאל (פרק טז נג): “וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבִיתְהֶן אֶת שְׁבוּת סְדֹם וּבְנוֹתֶיהָ וְאֶת שְׁבוּת שֹׁמְרוֹן וּבְנוֹתֶיהָ וּשְׁבוּת שְׁבִיתַיִךְ בְּתוֹכָהְנָה: (נד) לְמַעַן תִּשְׂאִי כְלִמָּתֵךְ וְנִכְלַמְתְּ מִכֹּל אֲשֶׁר עָשִׂית בְּנַחֲמֵךְ אֹתָן:(נה) וַאֲחוֹתַיִךְ סְדֹם וּבְנוֹתֶיהָ תָּשֹׁבְןָ לְקַדְמָתָן וְשֹׁמְרוֹן וּבְנוֹתֶיהָ תָּשֹׁבְןָ לְקַדְמָתָן וְאַתְּ וּבְנוֹתַיִךְ תְּשֻׁבֶינָה לְקַדְמַתְכֶן”[2].

מקורות לאמירת וידוי

מה שצריך לומר באותו זמן וידוי, מבואר בהמשך הפסוקים ביחזקאל (פרק טז ס): “וְזָכַרְתִּי אֲנִי אֶת בְּרִיתִי אוֹתָךְ בִּימֵי נְעוּרָיִךְ וַהֲקִמוֹתִי לָךְ בְּרִית עוֹלָם: (סא) וְזָכַרְתְּ אֶת דְּרָכַיִךְ וְנִכְלַמְתְּ בְּקַחְתֵּךְ אֶת אֲחוֹתַיִךְ הַגְּדֹלוֹת מִמֵּךְ אֶל הַקְּטַנּוֹת מִמֵּךְ וְנָתַתִּי אֶתְהֶן לָךְ לְבָנוֹת וְלֹא מִבְּרִיתֵךְ: (סב) וַהֲקִימוֹתִי אֲנִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּךְ וְיָדַעַתְּ כִּי אֲנִי ה’: (סג) לְמַעַן תִּזְכְּרִי וָבֹשְׁתְּ וְלֹא יִהְיֶה לָּךְ עוֹד פִּתְחוֹן פֶּה מִפְּנֵי כְּלִמָּתֵךְ בְּכַפְּרִי לָךְ לְכָל אֲשֶׁר עָשִׂית נְאֻם ה’ אֱ-לֹהִים”.

ואיתא בתרגום יונתן (שם פסוק סא): “וְתִדְכְּרִין יַת אוֹרְחָתַיִךְ וְתִתְכַּנְעוּן בְּקָרְבוּתִיךְ יַת מְדִינָן דְרַבְרְבָן מִנִיךְ עִם דְעַדְקָן מִנִיךְ וּמְסָרֵית יַתְהוֹן לִיךְ לְאִשְׁתְּמָעָא וְאַתְּ לָא עֲבַדְתְּ יַת אוֹרַיְתָא“. עכ”ל.

ופירש רש”י (שם): וְזָכַרְתְּ – בהטיבי לך, את דרכיך הרעים, ונכלמת מלפני, על שגמלת לי רעה ואני גומלך טובה: בְּקַחְתֵּךְ אֶת אֲחוֹתַיִךְ – כשתכבשי לירש את מקומות אשר סביבותיך הקטנות והגדולות: לְבָנוֹת – לפרוורים לך משועבדים לך כמו סדום ובנותיה וכפרנהא: וְלֹא מִבְּרִיתֵךְ – ולא משמרך את הברית אשר כרתי אתך, אלא בחסדי וברחמי שאני שומר את בריתי. עכ”ל.

בקיבוץ גלויות צריך להודות ולהלל

מבואר בתהלים (פרק קו מז): “הוֹשִׁיעֵנוּ ה’ אֱ-לֹהֵינוּ, וְקַבְּצֵנוּ מִן הַגּוֹיִם – לְהֹדוֹת לְשֵׁם קָדְשֶׁךָ לְהִשְׁתַּבֵּחַ בִּתְהִלָּתֶךָ”. (פסוק זה אומרים בשני וחמישי ב”והוא רחום”, ובנוסח ספרד לפני ברוך שאמר ואחרי שיר של יום, וכן בחו”ל אצל האשכנזים לפני שמונה עשרה במעריב).

וכן בדברי הימים (א, פרק טז לה): “וְאִמְרוּ הוֹשִׁיעֵנוּ אֱ-לֹהֵי יִשְׁעֵנוּ, וְקַבְּצֵנוּ וְהַצִּילֵנוּ מִן הַגּוֹיִם – לְהֹדוֹת לְשֵׁם קָדְשֶׁךָ לְהִשְׁתַּבֵּחַ בִּתְהִלָּתֶךָ”. (פסוק זה אומרים בקטע “הודו לה’ קראו בשמו”).

מבואר מכאן שבעת קיבוץ גלויות צריך להודות להקב”ה, וממילא מכיון שבשעת הקמת המדינה הוא היסוד של קיבוץ גליות שבאופן רשמי היה בשעת הכרזת המדינה, שמקודם הגיעו רק מעפילים. ממילא זה הזמן הכי מוכשר להודות על קיבוץ גלויות.

וכן יום ירושלים במלחמת ששת הימים שנת תשכ”ז שכולל כיבוש ירושלים כולל כותל המערבי והר הבית ויהודה ושומרון ורצועת עזה והגולן, שהוא הרחבה גדולה של א”י, ועוזר הרבה לקיבוץ גלויות, וכן התקרבות למקום המקדש שהוא התקרבות לבנין בית המקדש.

וחוץ מזה הצלת נפשות גדולות בשני המלחמות נגד הרבה אומות שרצו להשמידנו והיו שם נסים גדולים.

(ועי’ במאמר “היחס בין יציאת מצרים לקיבוץ גלויות“, שהמשגיח הגה”צ רבי יחזקאל לוינשטיין זצ”ל הסתפק איזה ניסים יותר גדולים, האם ניסי יציאת מצרים, או מלחמת ששת הימים, עי”ש ביאור דבריו).

צירוף הדברים אינו סתירה

ולומר שני דברים אלו יחד, הלל, ותחנון (היינו וידוי), אינם סותרים זה את זה. כמו שנאמר בדניאל (פרק ט ז) “לְךָ אד-ני הַצְּדָקָה, וְלָנוּ בֹּשֶׁת הַפָּנִים”.

פסוק זה העתיק רש”י על זמן השופטים, כשבני יוסף כבשו את בית אל כשעבודה זרה בתוכם. דאיתא בנביא (שופטים פרק א כב): “וַיַּעֲלוּ בֵית יוֹסֵף גַּם הֵם בֵּית אֵל וה’ עִמָּם”. ופירש רש”י (שם): “בֵּית אֵל – שנפל בגורלם. ואף על פי שדמות מיכה עמהם, שהרי מיכה משבט אפרים, נאמר כאן וה’ עִמָּם, הוא שאמר דניאל לְךָ אד-ני הַצְּדָקָה וְלָנוּ בֹּשֶׁת הַפָּנִים”. עכ”ל.

והכוונה שצריך להודות להקב”ה על הצדקה ובאותו זמן להזכיר חטאתינו.

התועלת בחיבור הלל ותחנון

ויש תועלת גדולה באמירת תחנון היינו וידוי, בשעה שאומרים הלל. והוא כדי שהאדם ידע שאנו צריכים לתקן מעשינו, וכולל בזה שלא להימשך אחרי החילונים והתועבות שלהם, וצריך לעשות בענינים שהם לא נזהרים מאבק ממושך להעמיד הדת על תילו, כדי שלא יחשוב ח”ו שע”י שאומרים הלל כבר מצדיקים כל החטאים שנעשים במדינה הזאת. וזה בבחינת “פלגינן דיבורא”. והוידוי כלול גם החטאים שנמצאים בתוך ציבור החרדי שאינו קשור לחילונים, שזה יסוד סיבת שלטון החילונים כמבואר ביחזקאל שם.

היסוד של “פלגינן דיבורא” כולל גם מי שמתקיף את אלו שלא מחשיבם את המדינה ובכל זאת הם גדולי תלמידי חכמים, שלא יפסלו את חלק התורה שהם אמיתיים.

מה כלול בתוך “מפיר בריתו של אברהם אבינו”?

איתא במשנה במסכת אבות (פרק ג משנה יא): “רבי אלעזר המודעי אומר: המחלל את הקדשים, והמבזה את המועדות, והמלבין פני חברו ברבים, והמפר בריתו של אברהם אבינו עליו השלום, והמגלה פנים בתורה שלא כהלכה, אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים – אין לו חלק לעולם הבא”. עכ”ל.

ופירשו בתלמוד ירושלמי (מסכת פאה פרק א): “המיפר ברית זה שהוא מושך לו ערלה”. עכ”ל. וכן בפירוש המשנה לרמב”ם (אבות שם): “מפר ברית – המושך לו עורלה”. עכ”ל. וכן פי’ רבינו עובדיה מברטנורא (אבות שם): “והמפר בריתו – שלא מל, או שמל ומושך ערלתו לכסות המילה כדי שלא יראה שהוא מהול”. עכ”ל.

הנה צריך לבאר כאן מה זה ברית של אברהם אבינו, האם זה רק המילה, או גם נתינת ארץ ישראל לעם ישראל.

הנה בתורה וכתובים מפורש שעיקר הברית הוא מתנת ארץ ישראל, ואילו ברית המילה הוא רק הכניסה לברית, ואות ברית, וגם זה נקרא ברית, אבל עיקר ברית המילה הוא שהקב”ה נתן לנו את ארץ ישראל ואנו צריכים לקבל את ארץ ישראל.

וזה כמו ברית נישואין, שנעשה ע”י חופה וקידושין, אבל כל זה הוא רק הכניסה לברית, אבל עיקר הברית הוא ההמשך של כל החיים. כמו שנאמר במלאכי (פרק ב) “וְהִיא חֲבֶרְתְּךָ וְאֵשֶׁת בְּרִיתֶךָ”. וכן ברית מילה היא הכניסה לברית כמו שאומרים בנוסח הברכה, וכן אות ברית היינו שזה האות שיש כאן ברית, אבל מהות ועצם הברית היא שהקב”ה נותן א”י לעם ישראל ואנו מקבלים זה.

וכן פשטות הפסוקים, שמקודם דיבר הקב”ה עם אברהם על מהות הברית, ואח”כ על אות ברית שהוא מילה, וגם זה נקרא ברית:

בראשית (פרק יז ב): “וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וְאַרְבֶּה אוֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד: (ג) וַיִּפֹּל אַבְרָם עַל פָּנָיו וַיְדַבֵּר אִתּוֹ אֱ-לֹהִים לֵאמֹר: (ד) אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ וְהָיִיתָ לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם: (ה) וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ: (ו) וְהִפְרֵתִי אֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד וּנְתַתִּיךָ לְגוֹיִם וּמְלָכִים מִמְּךָ יֵצֵאוּ: (ז) וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם לִהְיוֹת לְךָ לֵא-לֹהִים וּלְזַרְעֲךָ: (ח) וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵא-לֹהִים”.

בראשית (פרק יז ט): “וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים אֶל אַבְרָהָם וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם: (י) זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ הִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר: (יא)וּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם”. ע”כ.

ופירש רש”י (בראשית פרק יז ב): “וְאֶתְּנָה בְרִיתִי – ברית של אהבה וברית הארץ להורישה לך על ידי מצוה זו”. עכ”ל.

וכן בנחמיה (פרק ט) פסוק שאומרים אותו בכל יום: (ז) “אַתָּה הוּא ה’ הָאֱ-לֹהִים אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בְּאַבְרָם וְהוֹצֵאתוֹ מֵאוּר כַּשְׂדִּים וְשַׂמְתָּ שְּׁמוֹ אַבְרָהָם: (ח) וּמָצָאתָ אֶת לְבָבוֹ נֶאֱמָן לְפָנֶיךָ וְכָרוֹת עִמּוֹ הַבְּרִיתלָתֵת אֶת אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי הַחִתִּי הָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַיְבוּסִי וְהַגִּרְגָּשִׁי לָתֵת לְזַרְעוֹ וַתָּקֶם אֶת דְּבָרֶיךָ כִּי צַדִּיק אָתָּה”.

כאן מדובר בברית מילה ששם ניתן לו שם “אברהם”.

וכן מפורש במדרש תנחומא (פרשת לך לך סימן כד): “ואתנה בריתי ביניך וביניך, א”ל אברם ומי ימול אותי, א”ל אתה לעצמך. נטל אברהם את החרב ואחז בערלתו והיה מתירא, לפי שהיה זקן היה מרתת, אמר לפניו רבונו של עולם זקן אני, מה עשה הקדוש ברוך הוא כביכול, שלח ידו ואחז עמו, והיה אברהם חותך עד שמל. כך עזרא משבח ואומר אתה הוא ה’ לבדך וגו’ ומצאת את לבבו נאמן לפניך (נחמיה ט ו ח), וכרות לו הברית אין כתיב כאן, אלא וכרות עמו הברית, וכתיב בסוף הפסוק, ותקם את דבריך כי צדיק אתה (שם  ח).

וכן היה מנהג המוהלים לומר בקול רם מן הפסוק “וכרות עמו הברית”, ואף במקום שכבר לא קיים מנהג זה, אבל בסידורים האשכנזים מתחיל כאן קטע חדש אף שזה באמצע הפסוק, וזה מצד מנהג המוהלים.

וכן אומרים בכל יום שיסוד ברית מילה הוא שהקב”ה נותן לנו את א”י, דברי הימים (א, פרק טז טז): “אֲשֶׁר כָּרַת אֶת אַבְרָהָם וּשְׁבוּעָתוֹ לְיִצְחָק: (יז) וַיַּעֲמִידֶהָ לְיַעֲקֹב לְחֹק לְיִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם: (יח) לֵאמֹר לְךָ אֶתֵּן אֶרֶץ כְּנָעַן חֶבֶל נַחֲלַתְכֶם”.

וזה מדובר בברית מילה, שהרי בברית מילה אומרים את הפסוק המקביל בתהילים בשינוי קל, תהלים (פרק קה ט): “אֲשֶׁר כָּרַת אֶת אַבְרָהָם וּשְׁבוּעָתוֹ לְיִשְׂחָק: (י) וַיַּעֲמִידֶהָ לְיַעֲקֹב לְחֹק לְיִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם (יא) לֵאמֹר לְךָ אֶתֵּן אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן חֶבֶל נַחֲלַתְכֶם”.

רק שבברית מילה לא גומרים את המשך הפסוקים שנאמרו שם שעיקר הברית הוא לקבל את א”י, אבל עכ”פ מכל זה רואים בבירור שעיקר ברית מילה לקבל את א”י.

שמות (פרק ו ד): “וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם אֲשֶׁר גָּרוּ בָהּ”.

ופירש רש”י (שם): “וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי וגו’ – וגם כשנראיתי להם בא-ל ש-די הצבתי והעמדתי בריתי ביני וביניהם: לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן – לאברהם בפרשת מילה נאמר (בראשית יז א) אני א-ל ש-די וגו’, (בראשית יז ח) ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך”. עכ”ל.

 

איתא במס’ ברכות (בבלי דף מח עמוד ב): “תניא, רבי אליעזר אומר: כל שלא אמר ארץ חמדה טובה ורחבה, בברכת הארץ, ומלכות בית דוד בבונה ירושלים – לא יצא ידי חובתו. נחום הזקן אומר: צריך שיזכור בה ברית. רבי יוסי אומר: צריך שיזכור בה תורה. פלימו אומר: צריך שיקדים ברית לתורה, שזו נתנה בשלש בריתות”. עכ”ל.

רש”י (שם): “צריך שיזכור בה ברית – בברכת הארץ, שעל ידי ברית נתנה לאברהם בפרשת מילה(בראשית י”ז) ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך[3].

הכופר בנתינת א”י לעם ישראל

וא”כ כמו מי שמושך ערלתו אף שאינו מבטל לגמרי מצוות מילה, וכ”ש כשאינו מל כלל, נחשב מפר בריתו של אברהם אבינו, אף שזה רק הכניסה לברית, והאות של הברית. כ”ש כשכופר בנתינת א”י לעם ישראל שזה עיקר מהות הברית, ואומר שלא הקב”ה נתן לנו כעת את הארץ ואין לזה קשר עם ברית של אברהם אבינו.

וזה כמי שאומר שכל מה שעשינו ברית מילה זה רק חיתוך ערלה לצורך רפואה, ואין לזה שום קשר עם ברית של אברהם אבינו.

וכ”ש מי שבגלל שכופר בחשיבות א”י שהקב”ה נתן לנו בברית של אברהם אבינו, ואומר שאין לזה קשר עם בריתו של א”א, עי”ז הוא מוכן לתת חלקי א”י לגוים, שזה נחשב מפר בריתו של אברהם אבינו[4].

וכן מי שטוען שכל מי שאומר שהמדינה זו היא מכח הברית של הקב”ה עם אבותינו הוא אפיקורס, זה כמו מי שטוען, שכל מי שאומר שברית מילה הוא מכח ברית של הקב”ה עם אברהם אבינו הוא אפיקורס. ועליהם נאמר בישעיהו (פרק ה כ) “הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע, שָׂמִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר וְאוֹר לְחֹשֶׁך, שָׂמִים מַר לְמָתוֹק וּמָתוֹק לְמָר”.

ארץ ישראל מכח ברית האבות בק”ש ובתפילין

מה שהקב”ה נתן לנו את הארץ שזה בא מכח ברית האבות, אנו אומרים את זה כל יום בקריאת שמע (דברים פרק יא): “עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה’ לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם”.

וכן כתוב שש פעמים בתפילין, אחד בפרשת קדש (שמות פרק יג): “וְהָיָה כִי יְבִיאֲךָ יְקֹוָק אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ“. ואחד בפרשת והיה כי יביאך (שמות פרק יג יא): “וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ יְקֹוָק אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְךָ וְלַאֲבֹתֶיךָ וּנְתָנָהּ לָךְ”. ואחד בפרשת והיה אם שמוע, זה ג’ פעמים. וכל זה ביד וראש הרי שש פעמים. וכ”כ במזוזה בפרשת והיה אם שמע. וכל מי שמכחיש זה ואומר שלא הקב”ה נתן לנו את הארץ ואין לזה שייכות עם ברית האבות הוא כופר בכל זה.

הנהגת החזו”א בענין המדינה, ואם אפשר להביא ראיה ממנו

החזו”א זצ”ל ידוע שהיה לו עמדה שלילית כלפי המדינה. על אף שדעתו שנוהג היום מצוות ישוב א”י, וכל היהודים צריכים להגיע לא”י, וכן להתיישב בכל מקום בא”י כדי שלא יתאחזו כאן הערבים. עי’ חזו”א שביעית (סי’ כ”ד ס”ק א’). מ”מ לענין המדינה לא נתן ערך מיוחד, ופעם היה לו שלשה בריתות ביום העצמאות ואמר שיש לומר תחנון כדי שלא יחשבו שבגלל יום העצמאות לא אומרים תחנון.

ההתנגדות שלו לא היה בגלל הג’ שבועות שהזכרו בסוף מסכת כתובות, אלא משום שראשי המדינה היו מחללי שבת וכן העבירו הרבה יהודים על הדת, כידוע מילדי טהרן וילדי תימן ועוד ועוד הרבה גזירות שגזרו, כמו גיוס בנות וכו’.

ולכאורה לא היה מחשיב את המדינה כקיום ברית של הקב”ה עם אבותינו לתת לנו את הארץ[5].

השינויים שהתחוללו

ויש לעיין האם גם בזמננו היה אומר דבר כזה אחרי שנשתנו הרבה דברים מאז פטירתו, הוא נפטר ט”ו מרחשון תשי”ד, ומאותו זמן עד עכשיו תשע”ה שעברו ששים ואחד שנה, היו הרבה דברים: אחד, יש כעת יותר משש מיליון יהודים ובהקמת המדינה היו בערך שש מאות אלף, והיינו כעת יש פי עשר מאז.

וכן היו כמה מלחמות בנסים גדולים כמו מלחמת ששת הימים, וכן מלחמת המפרץ בשנת תשנ”א, שהקב”ה עזר, של”ט טילים נפלו כאן ורק אדם אחד שהיה מחלל שבת מת מזה, והיה שם ניסים עצומים ולא היו יכולים לתלות בכוחי ועוצם ידי.

וכעת אין שום אדם נורמלי יכול לומר שאין זה חלק של קיבוץ גלויות שהובטח לנו מן הבורא עולם.

וכעת נתגלה לנו הפירוש האמיתי ביחזקאל (פרק ט”ז מפסוק נ”ג ואילך) שבזמן גאולת בעתה כשעם ישראל לא זוכה, יהא קיבוץ גליות וכיבוש א”י ע”י יהודים שנקראים אנשי סדום, עי’ במאמרושבתי את שביתהן את שבות סדום ובנותיה עי’ לעיל.

האם היה משנה את דעתו

וא”כ יש לעיין, האם ניתן לומר שהחז”א היה משנה את הדעה שלו בעקבות כל השינויים שקרו מאז, או נאמר שלא שייך לומר דבר כזה ואפשר להמשיך עם ההשקפה הזאת גם כעת ולתלות בהחזו”א.

ונראה לומר שצריך לומר בפשטות שאילו החזו”א היה חי עכשיו היה חוזר בו מהשקפה שלו אז, ובודאי היה מודה שכל המדינה הוא חלק של הברית של הקב”ה עם האבות לתת לנו את הארץ. ומה שאמר אז, זה מה שנראה לו בתקופה שלו.

שהרי החזו”א היה דעתו שאם נשתנו הדברים צריך לבדוק הדין אחרי שנשתנו, כמו שידוע לענין מצוות תכלת שאמר שאילו היו גדולי ישראל צל צילו של ספק שתכלת של רדזין אמיתי היו לובשים אתו, ומכיון שלא לבשו סימן שאין זה התכלת, (עי’ בכנף איש יהודי עמוד מא, מעשה איש ח”א עמוד קלב), ומכח זה ברור שהיה היום לובש התכלת האמיתי ארגמון קהה קוצים שאין עליו פקפוק, כי לא היה מתנגד לדברים חדשים כשיש ראיות לזה. וממילא כעת לענין המדינה שיש ראיות ע”י כל הנסים והשגחה עליונה של קיבוץ גלויות, עד שיש כבר יותר משש מיליון יהודים בא”י והקמת אלפי מוסדות התורה וכו’ וכו’, שזה מכלל הברית של הקב”ה, על אף שעדיין חסרים הרבה דברים וממשלה חילונית בראש.

וכן הרי אומרים בשמו שאמר בשעת הקמת המדינה שזה לא יכול להחזיק מעמד אלא כמה שנים (איני יודע כמה אמר, אבל בודאי הרבה פחות ממה שזה למעשה עכשיו ס”ז שנים), וא”כ אילו היה חי היום היה רואה שטעה בהגדרת המדינה, וממילא בודאי היה מודה כעת שזה חלק של ברית של הקב”ה לתת לנו את הארץ.

“ממשיכי דרכו”

ומה שיש לטעון מאלו רבנים וכל הציבור שקוראים לעצמם תלמידי וממשיכי דרכו של החזו”א, שהם לא משנים את הדעה שלהם, אין זה טענה. משום שמה שהם קוראים לעצמם ממשיכי דרך של החזו”א זה רק הצורה החיצונית שלו, אבל לא מה שהוא היה מחדש חידושי הנהגה.

לדוגמה, החזו”א לחם בכל הכוח לבטל היתר מכירה ולשמור שביעית כהלכתו ע”י עיון של דיני שביעית, ועשה עי”ז הרבה שינויים בהנהגת החקלאים, אז ממשיכים להתנגד בתוקף להיתר מכירה. וכן לענין שימוש בחשמל בשבת, וכן הרבה דברים. ובענין תכלת ממשיכים בצורה החיצונית כמו החזו”א, שכמו שהחזו”א הלך כולו לבן – אף הם הולכים כולו לבן, אבל כבר נתבאר שאילו החזו”א היה קיים היום אחרי גילוי התכלת האמיתית ארגמון קהה קוצים (שיש עליו ראיות ברורות) היה משנה לתכלת, ומ”מ תלמידי החזו”א לא ממשיכים הדרך, מכיון שבצורה חיצונית זה שינוי דרך, על אף שבצורה האמיתית ללכת בתכלת הוא המשך הדרך לקיים כל מצוה כשנתאפשר אפשרות קיומו, שהחזו”א היה מוכן לשנות[6].

לא מוכנים לשנות את דעתם

אולם כל זה שייך לומר שהיו משנים עמדה שלהם בענין א”י, על גדולי ישראל בדור שעבר כמו החזו”א שהיו מוכנים לשנות הדרך כשנשתנה המציאות ונתאפשר אפשרות קיומו של מצוה, אז ממילא ניתן לומר שגם בנושא המדינה היה משנה העמדה שלו אחרי כל הגילוים והשינויים לטובה במשך ששים ואחד שנים, וכל אחד רואה שנמשך קיבוץ גלויות בצורה גדולה.

אולם גדולי ישראל שתמיד היו מתנגדים לדברים חדשים אז מסתמא לא היו משנים הדעה שלהם בגלל שינויים, וממשיכים כמו שחשבו מקודם, וזה סיבה שממשיכים להתנגד למדינה על אף שכל אחד רואה שזה מכח הברית של הקב”ה לתת לנו את הארץ.

ועכ”פ גם מי שטוען שאין לנו ראיה שהחזו”א היה משנה דעתו, עכ”פ צריך להודות, שאין כלל להביא ראיה מהנהגת החזו”א בדורו, שהרי הוא אמר זה לפי מה שראה בתקופתו, אבל כעת רואים אחרת צריך לדון לפי המצב של עכשיו.

יש קשר הדוק בין מצוות תכלת לקיבוץ גלויות לא”י

בשניהם נאמר ארבע כנפות, בתכלת (דברים פרק כב): “גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ”. ובקיבוץ גלויות (ישעיהו פרק יא): “וּנְפֻצוֹת יְהוּדָה יְקַבֵּץ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ”. וכן נוהגים לקחת הציצית בשעת אמירת מארבע כנפות הארץ (באר היטב סי’ נ”ט ס”ק ג’).

שניהם באים מכח אברהם אבינו, א”י בברית מילה כנ”ל, תכלת, עי’ סוטה (דף יז עמוד א): “דרש רבא: בשכר שאמר אברהם אבינו אם מחוט ועד שרוך נעל, זכו בניו לב’ מצות: חוט של תכלת”.

בשניהם כשמשה רבינו אמר לקיים המצוות יצאו חלק של ראשי עם ישראל נגד המצווה, בא”י יצאו המרגלים נגד זה, ובתכלת יצאו קרח ועדתו נגד זה (עי’ רש”י ריש פר’ קרח). ועי’ בזה במאמר תכלת מהפך מנהיגות.

היתר מכירה

ועי’ בזה גם במאמר היתר מכירה גם לדעת המתירים לא שייך היום, שהבאנו הרבה ראיות שכעת אין עוד להשתמש בהיתר מכירה גם לדעת המתירים דאז, אולם כל זה שייך למי שמוכן לשנות את הדעה שלו כשנשתנה המציאות, וכשנתגלו גילוים מן התורה שלא שייך ההיתר, אבל מי שרק ממשיך הדרך בלי לבדוק עוד הפעם את הדברים הוא ממשיך להסתמך על היתר מכירה.

ולמעשה גם היתר מכירה הוא הפרת ברית של אברהם אבינו, שהרי מסירים בעלות הקב”ה על א”י ומוכרים לגוי, וזה ממש הפרת הברית שנאמר (בראשית יז ח) “וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵא-לֹהִים”[7].

האם יש חיוב להתבונן מה המצב עכשיו בנוגע למדינת ישראל?

יש לעיין, אם יש חיוב לאדם להתבונן על המצב של הגדרת המדינה כעת, או שיכול להמשיך הדרך שמורגל מפי רבותיו וחבריו והחוג שנמצא בתוכו ולהמשיך להתנהג כך.

הנה ניתן להביא ראיה איך אנו מתייסים לחילונים. יש הרבה חילונים שלא מאמינים בקב”ה, או שמאמינים אבל זה לא מחייב אותם שום דבר.

ואנחנו באים בטענות עליהם שהם צריכים להתבונן על זה, ולהוכיח שיש בורא עולם, ושעם ישראל הוא עם הנבחר, והקב”ה נתן לנו את התורה.

ויש כמה הוכחות לזה, אחד, מה שנאמר בחובת הלבבות (סוף שער היחוד) בענין משל של מכתב מלא חכמה, שלא שייך לומר שנשפך הדיו ונעשה מכתב עם מלא חכמה, וממילא לא שייך לומר שהעולם נעשה מעצמו בלי מישהו שברא אותו.

וכן בחירת עם ישראל ניתן ללמוד מכח התורה והנסים שנעשו בשעת יציאת מצרים ובמתן תורה.

אולם יש חילונים שטוענים איפה היה א-להים בשואה, ומכח זה מכחישים מציאות ה’ ח”ו.

ואנו משיבים להם, שזה גופא כתוב בתורה שאם עם ישראל לא שומר התורה יהא הרבה צרות, עי’ בפרשת בחוקותי ובפרשיות כי תבא נצבים וילך והאזינו.

ויותר מזה ביחזקאל (פרק כ) כתוב ביותר מדויק השואה שיהא קיבוץ גלויות מהרבה מקומות ומביאים ישראל למדבר העמים ומשמידים אותם שם, וזה היה באושוויץ, ונבואה זו נאמרה לפני יותר מאלפיים וארבע מאות שנה, וא”כ השואה היא גופא ראיה שיש בורא עולם ולא להיפוך ח”ו, שאיך יתכן שנביא יכול לדעת לפני כ-2400 שנה מה שקורא עכשיו אם לא שהקב”ה גילה לו את זה.

וז”ל הנביא (יחזקאל פרק כ לב): “וְהָעֹלָה עַל רוּחֲכֶם הָיוֹ לֹא תִהְיֶה אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים נִהְיֶה כַגּוֹיִם כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲרָצוֹת לְשָׁרֵת עֵץ וָאָבֶן: (לג) חַי אָנִי נְאֻם ה’ א-להים אִם לֹא בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה אֶמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם: (לד) וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִן הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר נְפוֹצֹתֶם בָּם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה: (לה) וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל מִדְבַּר הָעַמִּים וְנִשְׁפַּטְתִי אִתְּכֶם שָׁם פָּנִים אֶל פָּנִים: (לו) כַּאֲשֶׁר נִשְׁפַּטְתִּי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם בְּמִדְבַּר אֶרֶץ מִצְרָיִם כֵּן אִשָּׁפֵט אִתְּכֶם נְאֻם ה’ א-להים: (לז) וְהַעֲבַרְתִּי אֶתְכֶם תַּחַת הַשָּׁבֶט וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם בְּמָסֹרֶת הַבְּרִית:(לח) וּבָרוֹתִי מִכֶּם הַמֹּרְדִים וְהַפּוֹשְׁעִים בִּי מֵאֶרֶץ מְגוּרֵיהֶם אוֹצִיא אוֹתָם וְאֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל לֹא יָבוֹא וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'”.

ועי’ במאמר “וברותי מכם המורדים והפושעים בי” באריכות, שיש טענה גם נגד שומרי תורה ומצוות באופן כללי.

אנשי סדום בראש הם ראיה, לא קושיה

וממילא אותו טענה אנו אומרים כעת בענין המדינה, שיש טוענים, איך יתכן שהמדינה כעת היא חלק של הברית של הקב”ה לתת לנו את הארץ, כי איך יתכן שחילונים ומעבירי-על-דת הם אלו שעומדים בראש המדינה ומחטיאים רבים?

ועל זה אנו משיבים, הרי הקב”ה גילה ע”י יחזקאל הנביא, שאם עם ישראל לא זוכה, אז הוא יקבץ נדחי ישראל ע”י אנשים שנקראים אנשי סדום, והם יהיו בראש, ותחתיהם אנשי שומרון ותחתיהם אנשי יהודה, ודרך זה יכבשו את א”י, וכמו שהבאנו מקודם הפסוקים ביחזקאל ט”ז. וא”כ מציאות המדינה עכשיו בצורה שהחילונים בראש, זה לא סתירה להבטחת הקב”ה לתת לנו את הארץ, אלא דווקא ראיה שזה כן כך, מכיון שכבר לפני יותר מאלפיים וארבע מאות שנה נתנבא יחזקאל הנביא על המציאות הזה של זמננו.

לימוד זכות בגדר תינוק שנשבה

אולם כמו שעל החילונים ניתן ללמד זכות שהם בגדר תינוק שנשבה, כי לא כל אחד מוכן לבדוק המעשים שלו אם הם בסדר אלא נוהג כמו שכל החברים שלו מתנהגים וחושבים, גם על החרדים ניתן ללמד זכות שהם בגדר תינוק שנשבה בנושא זה, שלא כל אחד מוכן לבדוק המעשים שלו, אלא עושה מה שכל רבותיו והחברים והחוג שלו עושים וחושבים, וממילא חושב שהמדינה אין לו שום שייכות עם ברית הקב”ה לאבותינו לתת לנו את הארץ, ואין שום חיוב להעריך פעולת החיילים, ואין להכיר טובה להנהגת המדינה שנותנים כסף למוסדות, וכן לא להקב”ה שנתן לנו את הארץ כי לא הוא נתן לנו את הארץ, אלא הציונים בכוח עצמם נגד רצון הקב”ה כבשו את הארץ. וכל מי שחושב שמגיע יישר כח להקב”ה על נתינת הארץ דרך המדינה, וכן להנהגת המדינה ולחיילים, הוא חוטא ופושע וכופר בהקב”ה, כך חושבים וכך מתנהגים, ועל הכל ניתן לומר תינוק שנשבה.

אולם צריך לדעת, כי בהנהגה זו הוא צריך גם ללמד הרבה זכות על החילונים שלא מאמינים בהקב”ה ולא מתפללים להקב”ה כי כך נהגו וכך למדו אותו אבותיו ורבותיו.

האם יש אפשרות לתקן החטא הנורא של כפירה בבריתו של אברהם אבינו?

אפילו מי שעושה אותם במזיד יכול לעשות תשובה, וכ”ש כשהיה בשוגג.

עי’ פירוש המשנה לרמב”ם (מסכת אבות פרק ג משנה יא), וז”ל: “מפר ברית – המושך לו עורלה”. ושם אמרו בכל הדברים אשר אמרו החכמים בהם שהעושה אותם אין לו חלק לעולם הבא, אמרו: “מה אנן קימין, אם בשעשה תשובה, אין לך דבר שעומד בפני בעל תשובה, אלא בשלא עשה תשובה ומת ביסורין”. רצונו לומר, כי חומר אותם החטאים אשר זכרו בהם “אין לו חלק”, משאר החטאים, הוא, שהיסורין עם המיתה לא יכפרו אותם”. עכ”ל.

[1] “אנשי סדום” הכוונה יהודים שמתנהגים כמו אנשי סדום, ולשון כזה רגיל בפסוקים כמו ישעיהו (פרק א פסוק י) “שִׁמְעוּ דְבַר ה’ קְצִינֵי סְדֹם”, כי אנשי סדום עצמם נשרפו בזמן אברהם אבינו:

[2] הסיבה למה אנשי סדום בראש, מבואר שם בהמשך שזה בגלל שהחטאים של אנשי יהודה נחשבים יותר לגריעותא. והחטאים של אנשי סדום נחשבים פחות מהחטאים של הציבור שבאופן כללי כן שומרי תורה (=אנשי יהודה). וההסבר לזה הוא בגלל שלאנשי יהודה יש האפשרות ללמוד, ואילו לאנשי סדום אין ממי ללמוד. עי’ מלבי”ם שם ואכמ”ל, ועי’ במאמר ושבתי את שביתהן את שבות סדום ובנותיה:

[3] הסיבה שהקב”ה כרת הברית לתת את א”י דוקא ע”י מילה, אולי ניתן להסביר, משום שזה יסוד הזיווג, וכן א”י לעם ישראל הוא יסוד חיבור בין הקב”ה לכלל ישראל ונקרא ברית האהבה כמ”ש רש”י וכן נקרא “האהבה” בספר שיר השירים, עי’ שיר השירים (פרק ב) “הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִַם בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ”. וזה ביאת עם ישראל לא”י כמבואר בסוף כתובות כשהגיע הזמן של תחפץ, ועי’ במאמר המשל והנמשל של שיר השירים שביארנו שהחיבור הפרטי והחיבור הכללי תלוים זה בזה:

[4] עי’ באריכות במאמר למען תדעון כי א-ל חי בקרבכם, שעיקר טענת שלום-תמורת-שטחים בא בעקבות שלא החשיבו את הכיבוש של א”י בזמננו לקיום הברית של הקב”ה עם אבותינו לתת לנו את הארץ:

[5] בענין הג’ שבועות, ומה שכבר נתבטלו, עי’ במאמר חשיבות עליה לא”י את הפסק של מרן רבי מאיר שמחה מדווינסק בעל אור שמח. ועי’ במאמר המשל ונמשל של שיר השירים על אפשרות הסבר של סיבת הטעות בשיטת סטמר:

[6] יש הרבה מאוד מן החוג הזה שלובשים תכלת בצינעה ולא בפרהסיא שמפחדים מבזיונות של מתנגדי דברים חדשים, אולם אי”ה יגיע הזמן שהדבר יפרוץ החוצה:

[7] אחוזת עולם כולל גם שנת השביעית, וכן “והייתי להם לא-לקים”, היינו החיבור של כלל ישראל עם הקב”ה, וכשמוכרים א”י לגוי ע”י היתר מכירה, מתחברים עם הגוי ולא עם הקב”ה, וזה סותר את מהות הברית של אברהם אבינו:

From Brissi Yitzchak – Rabbi Brand, here.

Comments are closed, but trackbacks and pingbacks are open.