גלות החרש והמסגר

10,000 מיליונרים היגרו מצרפת בשנת 2015 (CNN)

“כל השיח הזה של ‘אוי ואבוי הם יעזבו את ישראל’… נו באמת”. כך לגלגה ח”כ שלי יחימוביץ כבר לפני כשנתיים על החשש שבעלי הון יהגרו מישראל, בעת שתקפה את ה”הקלות” לחברת כימיקלים לישראל (כי”ל).

גיל שוויד, מנכ”ל חברת צ’ק פוינט ואחד ממייסדיה, אינו הראשון שהסביר שקָרב היום בו מרכז העסקים של החברה יועבר מישראל למדינה אחרת עם פחות רגולציה ומיסוי ואווירה ציבורית פחות עוינת לאנשי עסקים. לב לבייב ועידן עופר (איש העסקים העשיר בישראל) קבעו כבר לפני מספר שנים את מקום מושבם בלונדון. גם אנשי עסקים אחרים עשו זאת.

כדאי לקחת את דבריו של גיל שוויד במלוא הרצינות, כנפנוף בכרטיס צהוב כלפי המשק הישראלי. איתותים מגיעים גם מכיוון הבורסה לני”ע בתל אביב – מספר החברות הנסחרות בה צנח מאז 2008 ב-28%. גם הנתון הבא של הלמ”ס אינו מעודד: אחד מכל 9 רופאים ישראלים היגר לחו”ל (הסקר כולל רק רופאים בעלי רישיון עבודה ישראלי ואינו כולל רופאים ישראלים שלמדו בחו”ל, נשארו שם ולא ביקשו כלל רישיון עבודה ישראלי).  

אתר האינטרנט של CNN מפרסם כתבה שכותרתה: כ-10,000 מיליונרים עזבו את צרפת בשנת 2015. כ-7,000 מתוכם הם תושבי פריס. למרות הספקות באשר לדיוק נתונים אלה – סביר שזו המגמה (מקור הנתונים לכתבה ב-CNN).

צרפת היא הכלכלה השנייה בגודלה באירופה, אך עם יחס חוב לתוצר של כ- 100 אחוזים (לעומת כ-76% בגרמניה). שיעור האבטלה בצרפת עומד על למעלה מ-10% מזה מספר שנים כאשר אבטלת צעירים מתייצבת על מעבר ל- 20%. כלכלת צרפת מסובכת עם חוקי עבודה נוקשים (“זכויות עובדים”) ואיגודי עובדים חזקים, קשה להזיז עובד ממקום עבודתו. שבוע עבודה רשמי קצר להפליא – 35 שעות עבודה שבועיות. סקטור ציבורי ענק ובלתי יעיל שגורר את המדינה לגירעונות תקציביים ומחייב מיסוי גבוה על “עשירים”. החקלאות הצרפתית “מוגנת” ונהנית מסובסידיות “כלל אירופאיות” (כלומר, בעיקר על חשבון משלם המיסים הגרמני…).  

אנשים בכל מקום בעולם מגיבים באופן דומה לתמריצים חיוביים ושליליים שמוכתבים על ידי המדינה. בשנות התשעים, בשיאה של מדינת הרווחה השבדית,  גברה הנטישה של אנשי עסקים את שבדיה וסמלים מובהקים של החברה והכלכלה – פשוט קמו ועזבו. ביניהם הבמאי השבדי אינגריד ברגמן וענק הרהיטים איקאה שקבע את מרכז עסקיו בדנמרק.

ההחלטה לעזוב את המולדת ואת “האווירה הביתית” אינה קלה. אבל בשלב מסוים נמאס לאנשים שיוצרים את העושר בחברה לשלם את דמי החסות הולכים וגדלים וגם להיחשב כ”אויבי העם”. הם מעדיפים לעזוב את המדינה.

משטרים קומוניסטים ערים ל”בעיה” זו של בריחה צפויה של אנשים מוכשרים כאשר מיישמים “סוציאליזם בימנו”. לכן, כל מדינה קומוניסטית דאגה בשלב מוקדם לסגור הרמטית את הגבולות. רק כך אפשר “להגשים” סוציאליזם.

כלכלת ישראל עשתה פניית פרסה חדה החל מסוף שנת 2011. פחד אחז בנתניהו בעקבות “מחאת האוהלים”, ו”הבאג הדמוקראטי” הכתיב לנתניהו “מדיניות חברתית” מחשש לאובדן השלטון. הבחירה הפוליטית במצבים כאלה היא להבטיח להמונים יותר כסף תמורת פחות עבודה. יותר קצבאות ומתנות מהממשלה המטיבה. יותר רגולציה על הסקטור העסקי “החזירי”. החשבון תמיד מוגש לבסוף לאותם 10 אחוזים מהאוכלוסייה שנדרשים לממן את “מדינת הרווחה”.

  

בכתבה ב-CNN מוזכרים כ-4000 מיליונרים שהיגרו לישראל ב-2015. נתון זה סותר לכאורה את משפט הפתיחה של הכתבה “…נו באמת” – על כל עידן עופר שירד מהארץ נזכה ב-50 מיליונרים צרפתים ורוסים שיעשו עלייה. השמחה מוקדמת. עולים חדשים ותושבים חוזרים ותיקים זכאים לפטור ממס ל-10 שנים על כל סוגי ההכנסות שמקורן מחוץ לישראל. הם גם לא חייבים בדיווח על ההכנסות הנהנות מהפטור ממס. יש הטבות רבות נוספות.

 

הטבות המס לעולים מעידות שללא “הטבות” ייחודיות קשה להסתדר בישראל. אין ספק שעצם עלייתם היא תרומה לכלכלת ישראל, אך ספק אם הם יעזו להשקיע במשק הישראלי במבנהו הנוכחי. ואם כן, רב הסיכוי שיברחו מכאן עם נוצות מרוטות כמו המיליארדר היהודי-רוסי, ארקדי גיידמאק, שניסה כוחו ב”עסקים בישראל”… לדבריו “…ישראל מדינה שאוהבת לשנוא עשירים… זה לא צודק. זו לא מדינה יהודית, זו מדינה אנטי-יהודית.

מוטי היינריך

 

רוצים לקבל התראה במייל עם פרסום כתבה חדשה? לחצו כאן להרשמה.

From Kav Yashar, here.

Comments are closed, but trackbacks and pingbacks are open.