אין מקרא יוצא מידי פשוטו

מורה נבוכים בהקדמה:

אמר החכם, “תפוחי זהב במשכיות כסף – דבר דבר על אפניו”. ושמע באור זה הענין אשר זכרו. כי ‘משכיות’ הם הגופות המפתחים בפתוחים משבכים – רצוני לומר, אשר בהם מקומות פתוחים דקי העינים מאד, כמעשי הצורפים – ונקראו כן, מפני שיעבור בהם הראות, תרגום “וישקף” – ‘ואתסכי’. ואמר, כי משל תפוח זהב בשבכת כסף דקת הנקבים מאד הוא – הדבר הדבור על שני אפניו.

וראה מה נפלא זה המאמר בתאר המשל המתקן, וזה – שהוא אומר, שהדבר שהוא בעל שני פנים – רצונו לומר, שיש לו נגלה ונסתר – צריך שיהיה נגלהו טוב ככסף, וצריך שיהיו תוכו טוב מנגלהו, עד שיהיה תוכו בערך אל כלויו כזהב אצל הכסף; וצריך שיהיה בגלויו מה שיורה המתבונן על מה שבתוכו – כמו זה התפוח של זהב אשר כסוהו בשבכת כסף דקת העינים מאד, וכשיראה מרחוק או מבלתי התבוננות, יחשב הרואה בו שהוא תפוח של כסף, וכשיסתכל איש חד הראות הסתכלות טובה, יתבאר לו מה שבתוכו וידע שהוא זהב.

וכן הם משלי הנביאים ע”ה, נגליהם – חכמה מועילה בדברים רבים, מכללם – תקון עניני הקבוצים האנושיים, כמו שיראה מגלויי ‘משלי’ ומה שידמה להם מן הדברים; ותוכם – חכמה מועלת בהאמנת האמת על אמתתה.

Comments are closed, but trackbacks and pingbacks are open.