Here is the article we promised…
From the outset, please note this is not to oppose visiting Uman the rest of the year. Nor is this to oppose going to Uman on Rosh Hashana from outside the land of Israel. We are claiming here there is a problem with visiting Uman on Rosh Hashana from Israel.
First, let’s start with what are not effective objections:
One may not leave Israel without good reason: Visiting grave sites is good enough reason. Leaving Israel for prayer is no less justifiable than permission for leaving for Torah study or doing business.
One may not request from the deceased to pray to God on his behalf: The Gemara (Sotah 34b) says explicitly one may do so.
So what could be the issue? Berachos (63a, end – 63b, start):
אמר ספרא רבי אבהו הוה משתעי כשירד חנינא בן אחי רבי יהושע לגולה היה מעבר שנים וקובע חדשים בחוצה לארץ שגרו אחריו שני תלמידי חכמים רבי יוסי בן כיפר ובן בנו של זכריה בן קבוטל כיון שראה אותם אמר להם למה באתם אמרו ליה ללמוד תורה באנו הכריז עליהם אנשים הללו גדולי הדור הם ואבותיהם שמשו בבית המקדש כאותה ששנינו זכריה בן קבוטל אומר הרבה פעמים קריתי לפניו בספר דניאל התחיל הוא מטמא והם מטהרים הוא אוסר והם מתירים הכריז עליהם אנשים הללו של שוא הם של תהו הם אמרו לו כבר בנית ואי אתה יכול לסתור כבר גדרת ואי אתה יכול לפרוץ אמר להם מפני מה אני מטמא ואתם מטהרים אני אוסר ואתם מתירים אמרו לו מפני שאתה מעבר שנים וקובע חדשים בחוץ לארץ אמר להם והלא עקיבא בן יוסף היה מעבר שנים וקובע חדשים בחוץ לארץ אמרו לו הנח רבי עקיבא שלא הניח כמותו בארץ ישראל אמר להם אף אני לא הנחתי כמותי בארץ ישראל אמרו לו גדיים שהנחת נעשו תישים בעלי קרנים והם שגרונו אצלך וכן אמרו לנו לכו ואמרו לו בשמנו אם שומע מוטב ואם לאו יהא בנדוי ואמרו לאחינו שבגולה אם שומעין מוטב ואם לאו יעלו להר אחיה יבנה מזבח חנניה ינגן בכנור ויכפרו כולם ויאמרו אין להם חלק באלהי ישראל מיד געו כל העם בבכיה ואמרו חס ושלום יש לנו חלק באלהי ישראל וכל כך למה משום שנאמר כי מציון תצא תורה ודבר ה’ מירושלים בשלמא הוא מטהר והם מטמאין לחומרא אלא הוא מטמא והם מטהרין היכי הוי והא תניא חכם שטמא אין חברו רשאי לטהר אסר אין חברו רשאי להתיר קסברי כי היכי דלא נגררו בתריה
The executive summary. Chazal quote the verse:
כי מציון תצא תורה ודבר ה’ מירושלים
This is taken to mean the ‘source’ of Judaism must remain in Israel, whenever possible. No other location may become a substitute for Israel, Jerusalem or the soon-to-be-rebuilt Temple. So if individual Jews wish to leave Israel at various times of the year for religious reasons, fine, but not as a huge group together on a specific date.
Additionally, some Jews go into debt for a plane ticket (which Rabbi Nachman himself warned against).
[Rabbi Brand inter alia points out the dangers of raising the importance of any one human being to an excess, see inside. And who’s taking care of the children left at home during the long prayers?]
And as the rhetorical cherry on the top:
וחוץ מזה, ענין של ראש השנה לא הוזכר בתורה רק פעם אחת , בפסוק (דברים יא יב) ארץ אשר ה’ א-לקיך דורש אותה תמיד עיני ה’ א-לקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה, והרי הפסוק הזה מדבר בא”י, והיינו שהקב”ה מסתכל בה כל הזמן ובעיקר בראש השנה שהרי חז”ל דורשים מן הפסוק הזה שבראש השנה נקבע מה יהא בסופו, ע’ רש”י במקום, וא”כ יש כאן חשיבות מיוחדת של חיבור של הקב”ה עם ארץ ישראל בראש השנה, וא”כ איך אפשר ללכת מא”י בראש השנה.
This is an English summary of the main points made by Rabbi Yitzchak Brand, here, and here. Always check the source, of course, and any errors above are likely mine alone.
P.S. Rabbi David Bar Chaim has a very similar position.