A Useful Compilation of Gun Safety Rules

The Rules of Gun Safety

By JPFO. November 8, 2021

Safety with firearms is paramount and something to be taken seriously by everyone. New gun owners would be well advised to study, learn and implement the rules and those who are long time gun owners should avoid complacency and continue to strictly follow the rules at all times.

The following is a selection of safety rules from various sources and while nomenclature may vary, the basic message is the same and applies to ALL firearms from small pocket pistols all the way up to high velocity rifles. You cannot call back a bullet once sent. Safety is a mind set.

NRA GUN SAFETY RULES:

1. ALWAYS_ keep the gun pointed in a safe direction.
2. ALWAYS_ keep your finger off the trigger until ready to shoot.
3. ALWAYS_ keep the gun unloaded until ready to use.
Know your target and what is beyond.

Continue reading…

From JFPO, here.

מהרי”ק בשלחן ערוך: תחת יד האומות, יותר מדי שכנים יהודים הם כרודפים

ז”ל שו”ע חו”מ סי’ קנ”ו ז’:

ויש חולקין ואומרים דיכולין למחות בידם בפרט בזמן הזה שדרים תחת האומות ויש לחוש שאם יתוספו הדיורין שיבא לידי קלקול מן האומות ולכן הבא לדור הוי כרודף.

ע”כ.

בינו נא זאת שכחי אלוה!

חברי הליכוד שנוטעים בשמיטה הם גרויסע חזו”א-ניקעס? הרב יוסף אפרתי מפקפק

הגאון רבי יוסף אפרתי חיזק את מקלב ותקף: “שיבוש דברי החזו”א”

ח”כ מקלב שתקף את הליכוד על “נטיעות ההצלה” בנגב, והיו כאלה שניסו לטעון כי החזו”א היה מתיר את הנטיעות, קיבל מכתב חיזוק מהגר”י אפרתי, שתקף את חוסר המשילות בדרום (חדשות)

| ט”ז בשבט תשפב   07:15  18.01.22

ראש בית מדרש להלכה בהתיישבות חקלאית ואחד מרבני ‘דגל התורה’, הגאון רבי יוסף אפרתי, יוצא הבוקר (שלישי) להגנתו של חבר הכנסת מקלב, בנוגע ל’נטיעות ההצלה’ של הליכוד בנגב.

כזכור, מקלב תקף בחריפות את מפלגת הליכוד שערכו נטיעות בנגב – בעיצומה של שנת השמיטה. מנגד, היו שטענו, כי מרן החזו”א, היה מתיר את הנטיעות.

במכתב שפרסם הרב אפרתי נכתב, “הנני לחזק את ידך על דבר מחאתך אודות “נטיעות ההצלה” שבקשו לבצע בנגב בשנת השמיטה. והדברים פשוטים שגם נטיעות לצורך חשוב, אפילו לצורך מניעת השתלטות נכרים על קרקעות – אין להתיר’ כותב הרב אפרתי לח”כ מקלב ותוקף את חוסר המשילות בדרום – ‘במקום שהשלטון יעשה את המינימום הנדרש ממנו, לסייר בשטחים, לוודא ולדאוג שלא משתלטים עליהם, השלטון עצמו מבקש להשתמש בהיתר עבודה בשביעית משום היתר ארנונא”.

“אלא על של עתה באתי”, הסביר הגר”י אפרתי, “בעקבות מי שכתב לך “גם רבינו החזו”א התיר כגון דא”, ועל כן לתקן טעות זו נסביר את הדברים בקצרה. אי אפשר לדמות לנדון שהיה לפני מרן החזו”א בישוב “מחנה ישראל”, כאשר היה פחד כי בהעדר חרישה ישתלטו נכרים על אדמות המושב, שהרי שם היה מדובר בחשש השתלטות קרקעות, כאשר שלטונות הגוים שהיו בארץ ודאי שלא יתמכו בהחזרת הקרקע לידי הישוב “מחנה ישראל”. לעומת זאת במקרים שלפנינו כל מה שצריך לעשות לשימור הקרקע הוא רק לפקח במשך השנה באופן רציף ולמנוע פלישה כחוק”.

הרב אפרתי מוסיף: “מכל מקום היו גופים שביצעו נטיעות כאלה בתואנה של ישוב ארץ ישראל. ברור לנו שמבחינה הלכתית אין לבצע נטיעות בארץ ישראל בתואנה של ישוב ארץ ישראל, ומה שצריך זה לשמר את אדמות מפלישה בשנת השמיטה, ולהכפיל את כמות הנטיעות בג’ תשרי תשפ”ג”.

הרב אפרתי אף סיפר, כי “המצב שהיה בישוב “מחנה ישראל” מתואר בכמה מכתבים של מרן החזו”א למרן האחיעזר. מרן החזו”א כותב: “מחנה ישראל” אי אפשר להם להתקיים במקומם בשביעית, כי אין להם די מים לגדל ירק, וגם אין בסביבותם פרדסים להשׂתכר בעבודת הפרדס, ויוכרחו לנוד ממקומם, וירשו זרים נחלתם”. ובמכתב נוסף (שם): “אמנם “מחנה ישראל” אין פרדסים בסביבתם והם תמוכים על יבול השדה, וגורלם קשה בשביעית, ואם הם לא ישמרו שביעית יאמרו האומרים: האח! ולזה אנו מקוים. ולמען הכריז לפני כל באי עולם כי תורתנו נצחית וכל דברי המלעיגים עלינו הבל, עלינו להתחזק על שלימות החזית באגודת ישראל לשמירת שביעית, ואשר שמירתה היא דחיפה עצומה לקיום התורה כולה”.

“בעיצומה של שנת השמיטה פנו המתיישבים לשאול את מרן החזו”א אודות ביצוע מלאכת חרישה, שתמנע השגת גבולם ע”י הנכרים. וזה הכתב אשר נתן החזו”א בידם; “השטחים הגובלים עם האינם יהודים ושכבר ניסו השכנים להשיג גבולם, ושהדבר מביא לידי פגישות מסוכנות, ושאפשר למנוע הדבר בחרישה לחוד, ושהחרישה הזאת לא תועיל לזריעה במוצאי שביעית, קרוב הדבר שמצב זה חשיב כאונס ארנונא”.

“וכאמור”, מוסיף הרב אפרתי, “מרן החזו”א התיר רק מלאכת חרישה, ורק כאשר החרישה לא תועיל לזריעה שתיזרע בשדה זו במוצאי שביעית, ורק באותם שטחים הגובלים עם האינם יהודים שבהם יש חשש נוסף שנסיונות המתיישבים למנוע השגת גבול ע”י הנכרים “הדבר מביא לידי פגישות מסוכנות” – סרך פיקוח נפש, ולכן לדעתו קרוב הדבר שמצב זה נחשב כאונס ארנונא. ובשביעית (סי’ יח סק”ד) כתב לבאר היתר ארנונא “התם אניסי טפי ע”י המלכות וקרוב הדבר לפיקוח נפשות ע”י עניות וגביית ארנוניות”. בפתק נוסף שנתן בידם חוזר מרן החזו”א וכותב ב’ דברים. האחד, שמניעת החרישה תביא שלא יוכלו לזרוע בשדה זו בשמינית “ואז יוכרחו לעזוב את המושבה כולה, ויבואו עליה זרים חס ושלום”. והשני, שהחרישה שיחרשו לא תהא בה תועלת חקלאית לצורך זריעה, ולאחר מכן מפרט החזו”א כיצד לבצע את החרישה, כשהוא מבקש לנצל כל שינוי אפשרי בחרישה שלא תהא חרישה רגילה”.

“ובכן, הנידון וההיתר של החזו”א אינו בספק, כי המדובר הוא בחשש קיים של השתלטות נכרים, כאשר אם הנכרים יזרעו את השדות הרי ודאי שהשלטון המנדטורי לא יפעל להשיב את השטח, וכמו שכותב החזו”א (במכתב הנ”ל) שאם לא יספיקו המתיישבים למחות והנכרי יזרע, אז ודאי שיזכה בקרקע. וכמו שכותב האחיעזר (אגרות ר’ חיים עוזר, ח”ב, מכתב תתח): “כי אם ישאירו שדה בור יעלו זרים וינחלום, וכפי חוק השורר אי אפשר לעכבם מלחרוש שדה בור, ואח”כ יהיה קשה להוציא מידם”. ויצוין בזה, כי לפני מספר חדשים פורסם מכתב שלא היה ידוע ממרן החזו”א (וכפי הנראה הוא המכתב הראשון שכתב לאחיעזר בענין זה), שם הוא מציין כי אם אנשי “מחנה ישראל” יוכרחו לעזוב את המקום בשנת שמיטה, יעלו הנכרים וינחלום, “וכפי חוק השורר אי אפשר לעכבם מלחרוש שדה בור, ואחרי כן קשה להוציא מידם”.

“לסיכום, מרן החזו”א לא התיר אלא חרישה, ורק במקום שההעדר ביצועה היה מביא השתלטות הנכרים על אדמת הישוב. ובירור הדברים מעלה כי מלבד שמרן החזו”א לא התיר אלא חרישה, הרי בנידון דידן אין בכלל היתר של ארנונא, החזו”א כתב בכמה מכתבים בענין “מחנה ישראל” כי היתר ארנונא הוא נטילת הקרקעות מן היהודים ע”י השלטון, וכך היה ב”מחנה ישראל”, איבוד אדמותיהם מכח זריעת הנכרים, והמלכות ודאי לא תבוא לסייעתם לשמור על אדמותיהם”.

“אבל היום”, כותב הרב אפרתי לקראת סיום, “המדובר הוא באדמות השלטון, ובמקום שהשלטון יעשה את המינימום הנדרש ממנו, לסייר בשטחים, לוודא ולדאוג שלא משתלטים עליהם, השלטון עצמו מבקש להשתמש בהיתר עבודה בשביעית משום היתר ארנונא, והיתר כזה לא קיים. (משל למה הדבר דומה, לאדם שזקוק לאכול בשבת קודש, ובהגיע שבת במקום לאכול אוכל המותר, הוא מבשל בשבת, בטענה שבההעדר אכילה הוא עשוי להגיע למצב של פיקוח נפש, ומה היינו משיבים לו? אפילו אם לא הכנת אוכל, תוכל למצוא אצל שכנים וכדו’ אוכל לרוב, שישמחו לתת לך, אבל הוא צועק במר לשונו: באוכל מבושל על ידי אני חפץ…)”

מאתר כיכר השבת, כאן.

The MORAL Case for Fossil Fuels…

Putting People’s Well-Being First: A Review of Alex Epstein’s The Moral Case for Fossil Fuels

by Pierre Desrochers

To most environmental activists, many of my students and some of my colleagues, life before the era of “carbon fuel pollution” was somewhat similar to the idyllic and carefree existence of the Hobbits. Indeed, looking at the support that organizations like Toronto350 have garnered in their quest to get universities to divest from “socially injurious” fossil fuel companies, one must admit that (re)creating the Shire is a political program with much wind in its (one must assume organically grown and ethically woven) sails…

So how should an energy realist go about reminding a University of Toronto Presidential Advisory Committee that the “good old days” were more akin to trying times, that poverty is something that most human beings have historically tried to escape from rather than a virtue, and that (energy) reality is not optional?

One option is to explain once more that coal, petroleum and natural gas came to dominate our energy system for good practical reasons, and that truly superior alternatives would not need taxpayers’ money to be mandated into our houses or shoveled down on our landscape.

For instance, a few days ago my friends Germain Belzile and Youri Chassin published a study on the costs of an accelerated transition toward green energies and the willingness of Canadians to pay for these costs. Looking at some proposals of Québec-based Équiterre and Vivre en ville for reducing oil consumption for personal transportation that ranged from bicycle sharing services to high-speed rail service, they concluded that these “sustainable” options would come with an annual price tag of approximately $6.4 billion for Quebec as a whole, or $1,875 per household. In Quebec as in other jurisdictions that have already gone down green roads paved with (feel) good intentions, subsidizing inferior alternatives will result in massive wealth destruction without any meaningful beneficial environmental outcome.

The problem, of course, is that energy reality doesn’t accord with the ethical preferences of self-appointed guardians of the greater good who would rather dismiss or heckle their critics as corporate shills than address their arguments. After all, who could be against unspoiled nature, communal bliss and subsidized elitist artistic expressions but people in the pockets of greedy corporations? And who will dare to keep consumers in check for their own good and that of future children, to say nothing of voiceless critters and ecosystems, if not virtuous individuals like themselves (even though they might have to use a fair amount of carbon fuels to get their message across)?

“As one expects, The Moral Case for Fossil Fuels debunks most of the nonsense that has now become the common wisdom of the chattering classes on energy issues.”

But while it was perhaps unavoidable that pampered academic rebels looking for a new cause would eventually settle on telling energy-starved masses to eat little, distant, costly, intermittent, unreliable, and low-density energy cupcakes, what has been especially disheartening for energy realists is how many energy executives have been shamed into paying lip-service (and a fair amount of “sustainability” and “green partnership” consulting fees) to their most virulent detractors.

Enter Alex Epstein, the young dynamo behind the Center for Industrial Progress (CIP) (Disclaimer: Alex is a virtual friend, meaning we’ve met through Skype rather than face-to-face, something which would have required burning much more carbon fuel…)

A philosopher by training, Epstein is now an energetic happy intellectual warrior who takes the case for fossil fuels into the most hostile corners, be they academia or the People’s Climate March. Even better, he managed to organize a debate in which he confronted the 350 éminence grise Bill McKibben himself!

Apart from his intelligence, passion and youthful drive, Epstein’s success is largely attributable to his re-framing of old energy debates in a moral light. As he explains in his recent book, the question of what to do about fossil fuels should come down to what will promote human life and flourishing rather than “holding human nonimpact as one’s standard of value, without regard for human life and happiness” (page 30). (Of course, the fact that Epstein even has to make the case against the “irrational moral prejudice” against cheap and reliable energy tells us how far some sizeable segments of the political left have gone on the misanthropic side of the intellectual universe, a corner once mostly populated by aristocrats, romantics, nouveaux riches and academic ecologists. Truth be told though, not all self-styled progressives are comfortable with the now dominant “reactionary apocalyptic pastoralism” and some, like my [again virtual] friends at Spiked! are actually remarkably sensible and creative on the issue.)

As one expects, The Moral Case for Fossil Fuels debunks most of the nonsense that has now become the common wisdom of the chattering classes on energy issues. Do you want to know why you can’t power light rail systems or simply manufacture smart phones, bicycles or triple glazed windows with wind turbines, solar panels and anaerobic digesters? Or why being operated on in a hospital powered only by “alternatives” might be harmful to your health? Epstein will not only tell you with clarity and gusto, but with a knack for witty one liners that this (arguably less articulate and funny) energy writer hasn’t encountered before.

Most importantly, Epstein dares to venture where many energy realists won’t go by explaining at some length that cheap, plentiful and reliable energy, combined with human ingenuity, “gives us the ability to transform the world around us into a place that is far safer from any health hazards (man-made or natural), far safer from any climate change (man-made or natural), and far richer in resources now and in the future” (page 33).

Whatever your reason might be for buying gifts in late December, please consider (on top of your own) offering a copy of The Moral Case for Fossil Fuels to both your loved ones and those sanctimonious green hipsters in your life. It is, as far as I know, the best accessible moral case made on behalf of an issue that is, in the end, a matter of life and death.

From QL, here.