Some (him?) say they have a “family tradition” to follow the Taz’s rulings (including in all his disputes with the Shach?).
Oh, yeah?
For one, how about O.C. 448:4 where he says unless you “sell” the room containing the Chametz, then hand the Goy the key you violate “בל יראה ובל ימצא”?
… ופשוט הוא שהחמץ יהיה מונח במקום שהעכו”ם יכול לכנוס שם מעצמו כדמשמע לישנא דגמרא דעכו”ם עייל לדנפשיה וכ”ש שלא יסגירנו במסגרת וישראל יחזיק המפתח בידו או יניח חותמו עליו וגם צריך שימכור לו בפירוש אותו החדר עם החמץ שבו דאם לא כן הרי הוא בבתיכם. וכל שאינו עושה בדרך שזכרנו ה”ז עובר בבל יראה ובבל ימצא וחמצו לאחר הפסח אסור בהנאה.
Do they?
What do you think?
ודבר פשוט הוא שאין למכור החמץ למומר דאע”פ שחטא ישראל הוא. ומעשה היה באחד מחזיק אורנד”א בכפר שמכר יין שרף שלו להפקיד שלו שהיה מומר והיה סך הרבה וקשה הדבר להפסיד היין שרף וקרוב היה שלא יציית ישראל בזה. ואמרתי שיחליפנו הפקיד עם עכו”ם אחר ויקח ממנו יי”ש אחר ואז מותר לישראל זה כמו דאיתא פ”ק דחולין חמץ של עוברי עבירה מותר אחר הפסח מפני שהן מחליפים פירוש וחמץ אינו תופס דמיו וה”ה נמי אם ימכרנו הפקיד להעכו”ם מותרים המעות לישראל מטעם זה כנלע”ד.
There are surely other examples from the Taz.