העורך Editor

חזינן ראשי שועלים (ע”פ לשון ר”מ בן חרש באבות) עם כוונה פסולה או אף זדונית המבקשים לבחון כמה קל להפיץ שטות אסופית חדשה בין העולם-גולם הדתי\מסורתי ואולי לעקוב כמה זמן וכסף לוקח להם בעידן הרשת עד שיגיע הדבר למקורות\ספרים “חשובים” ועד שמי שחולק ע”ז כבר יהיה מן המתמיהים, ומזלזל ב”מסורת”, וכו’ וכו’ (ע”ד שמו”ת של רימנוב, שליסעל חלה, חינא, מנהגי ספר חמדת ימים, רוב ה”קבר X מסוגל לY”, “סגולות” ארגוני הצדקה שלא לשם שמים, בליעת הערלה, ועוד ועוד). אולי יש גם מחקר או דוקטורט אנתרופולגי בדרך.

הועתקו “פרטי” הבדותא באתר “קו ההלכה הספרדי” (מסתמא יש כבר כמה גירסאות…).

נו, לפחות זה תהלים ונרות ולא מציעים לנו (בינתיים) לסמא את העינים (ע”פ ילקוט בראשית פרק מ”ט רמז קס”א)!

הכותב השוטה פותח כך:

‘סגולת 18 נרות’ של רבי מתיא בן חרש מדהימה את העולם היהודי. את הסגולה לא מצאתי בספרי הסגולות המוסמכים, אך לאחרונה היא מפורסמת מאוד, וסיפורים רבים נכרכים אודותיה. מה גם, שלהיות הסגולה – אמירת פרקי תהילים, והדלקת נר לכבוד התנא רבי מתיא בן חרש, מה פגם יש בה?! נסו ותווכחו!

הנה תחילת הצוואה בקובץ:

Download (PDF, 65KB)

והנה ההמשך (הועתק מכאן):

לבני קהילת שד’ יחזקאל היקרים: תודה רבה על כל התפילות והקבלות לרפואתי, על כל העזרה והסיוע, התמיכה והעידוד והעזרה בדברים הקטנים, בין לפני מחלתי ובין בזמן המחלה.

אם פגעתי חלילה במישהו אבקש את מחילתו.

אם אפשר להתחזק באיזה משהו לעילוי נשמתי. תודה רבה.

לכל מי שיתוודע לנכתב כאן מחבריי בני הישיבה קטנה חמדת משה: תודה רבה על הכל, ועל העזרה והעידוד והלימוד והתפילות בתקופת מחלתי הראשונה והשניה. ישולם שכרכם מן השמים.

אם אפשר למחול בפה אם דיברתי לשוה”ר או פגעתי באיזה אופן שהוא, בגוף, בנפש או בממון במישרין או בעקיפין.

אם אפשר להתחזק לעילוי נשמתי בכל צורה שהיא. תודה רבה.

לכל מלמדיי ומורי דרכי בחיידר, בישי”ק, בישי”ג, ומחוצה להם: תודה רבה רבה. איני מרגיש נעים להודות במילים דלות על כל הדברים, ומשום כך אני מקצר.

אני מבקש מחילה מכל מי שנפגע ממני באיזה אופן, בין בגוף, בין בנפש, ובין בממון, במישרין או בעקיפין, ביודעין ובלא יודעין, או שדיברתי לשוה”ר, או שחטאתי כנגדו בכל אופן אחר. אבקש למחול בפה אפי’ אם לא ידוע משהו מסויים.

לכל מי שהתפלל עלי או התחזק לרפואתי באיזה אופן: איני יודע איך להודות על כל התפילות והחיזוקים שנעשו לרפואתי בכל המקומות ושמרו עלי כל הזמן. תודה מקרב הלב.

אם אפשר להמשיך ולהתחזק לעילוי נשמתי. תודה רבה.

הקפדתי שלא לפנות לאנשים פרטיים מלבד בני משפחתי הקרובה, כיוון שאיני יכול למנות מכמה טעמים מובנים את כל האנשים הפרטיים שעזרו לי יותר מכולם, תודה רבה לכל אחד מכם.

בכל אופן שמישהו רואה עצמו נפגע מדבריי או מחוסר דבריי כאן הנני מבקש את מחילתו.

אם מישהו היה עמי בקשר כלשהו באיזה זמן וייתכן שנפגע ממני אבקש שימחול בפה. (אם אפשר להשתדל לפרסם קצת בקשתי זו אלא אם יש בעיה או קושי כלשהו בלעשות כן.)

אני מוחל מחילה גמורה בלב שלם על כל צער שנגרם לי, הן בגוף, הן בנפש, הן בממון, בכל אופן שהוא, גם על לשוה”ר והוצאת שם רע, וכן מי שאמר אחטא לו והוא ימחל לי, הן אם ידעתי מזה והן אם לא, אלא אם כן יש לי אצלו ממון שהוא עתיד להחזירו לאמי. מחול לכם, מחול לכם, מחול לכם.

אפשר לפרסם או לא לפרסם מהצוואה מה שרוצים, אלא א”כ יש חשש שייפגע מישהו.

שלמה גרשוני

A long and interesting article on “Mosaic” here.

Here is an excerpt:

Samuel Sandler, an aeronautical engineer and head of the Jewish community in Versailles, France, announced a few weeks ago that he’d had the local synagogue registered as a national landmark. “My feeling is that our congregation will be gone within twenty or thirty years,” he told friends, “and I don’t want the building demolished or, worse, used for improper purposes.”

…

An even longer sense of history might take one back to late-18th-century France, the cradle of the Enlightenment, and to the moment when, during deliberations over the civic enfranchisement of French Jews, the liberal nobleman Stanislas de Clermont-Tonnerre rose in the National Assembly to declare: “To the Jews as individuals, everything; to the Jews as a people, nothing.” Citizenship for the Jews was to be purchased conditionally, at the price of an end to their communal apartness and to many of their religious traditions.

For the most part, in France and throughout Western Europe, that price was fully and willingly paid. Generations of Jews eagerly pledged their allegiance to the ideals of democracy, patriotism, and religious tolerance, pouring their prodigious talents and energies into making Europe a better place. Over the centuries, in fair weather, the bargain held; in foul, the price would be successively raised, the conditions of acceptance revised, the bargain hedged, until at last the offer was finally, brutally, rescinded in wholesale massacre.

Now, busily building monuments and museums, Europe ostentatiously engages in celebrating and mourning its lost dead Jews of yesterday, whose murder it variously perpetrated, abetted, or (with exceptions) found it could put up with. Meanwhile, it encourages and underwrites the withering of Jewish life today. Once again, Jews are accepted on condition: that they separate themselves from their brethren in Israel and join the official European consensus in demonizing the Jewish state; that they learn to accommodate the reality that so many ethnic Europeans hate them and wish them ill, and that Islamists on European soil seek their extinction; and that in the interest of justifying their continued claim to European citizenship, they accept Europe’s proscription of some of the most basic practices of their faith.

To the dead Jews of yesterday, everything; to the living Jews of today, little and littler.

Read the rest here…

Let’s analyze using a current item from the Forward:

The Jewish Week reports that the hip, super-stylish Soho restaurant is being made to undergo a rebranding as a result of its seeking kosher certification from the OU. Paying homage to a 9th century B.C.E. queen of ancient Israel who built temples to pagan gods and negatively influenced her husband King Ahab, may have worked until now. After all, the restaurant touted its “decadent” atmosphere on its website.

But now that it has decided to try to attract more traditional kosher diners, Jezebel is being thrown out (though perhaps not as violently as the actual biblical queen was).

“We felt the name Jezebel does not represent a person who has a positive reputation in the Tanach [Bible] and was not a name we want to promote,” said Rabbi Moshe Elefant, the head of the OU’s kashrut division. Notably, this is the first time that the OU has insisted on the renaming of a restaurant.

It sounds like the OU rabbis don’t want their own brand to be harmed. And perhaps something else here was left unarticulated. The name-change is about ensuring the owners (previously touting their establishment’s “decadent” atmosphere) have the right mindset (like how potential Jewish converts are made to move, etc., etc.).

In general, private organizations should be allowed to discriminate, fire customers at whim, or make demands, just like their customers do to them, and let the market decide who wins and who loses. But of course, the modern State’s “laws” are always purposely biased toward any then-existing institutions in many ways, so…

It can’t hurt to remind ourselves of the Torah’s blessings we take for granted.

I once protested a non-observant Jew using unclean language when upset.

Insulted, he thoughtfully countered: “Well, maybe you and your kind don’t say those words when you are frustrated, but you do still think them!”

He appeared quite taken aback when I honestly revealed to him this was not true.

One can homiletically say this was true of modest Shaul Hamelech, as well. The pasuk opens saying his words were left unsaid (שמואל א’ כ’ כ”ו, ולא דבר שאול מאומה ביום ההוא), yet he used the negative expression of “not pure”. But only homiletically, since the actual proof Rabbi Acha brings in Pesachim 3a, כי אמר מקרה הוא בלתי טהור הוא כי לא טהור is Scripture does so when recording Shaul’s thoughts.

(By the way, the truth is, unspoken thoughts usually transcend language. Still, there is a difference between thinking X and not thinking X. There is even a difference between the thought-equivalents of positive [profane] and negative [not pure].)