We have written about the Is-Ought problem before because many of our modern intellectual errors stem from ignoring it.
Some have said to me the Ramchal seems to disagree, at least partially, in the famed quote from Derech Etz Chaim:
ואם היתה הידיעה רחבה ועומדת על לב בני האדם לא היו חוטאים לעולם, אך לא היה אפילו היצר קרוב אליהם ושולט עליהם, כמו שאינו שולט במלאכים. ולהיות שהקדוש ברוך הוא רצה שהאדם יהיה בעל יצר, שיוכל להיות מנוצח או נוצח בשיקול אחד, לכן שם בהם הידיעה, אך סגורה כגחלת, ושתוכל להתפשט כשלהבת, והבחירה ביד האדם. וחכמינו זכרונם לברכה, אמרו (בבא בתרא עח ב): “על כן יאמרו המושלים בואו חשבון” (במדבר כא כז), “המושלים” – אלו המושלים ביצרם, “בואו חשבון” – בואו ונחשוב חשבונו של עולם! כי מי שאינו מושל ביצרו, לא ישים עצמו לזה לעולם – אך המושלים ביצרם הם יעשו את הדבר הזה, וילמדוהו לאחרים לעשות אותו.
But no.
First of all, there are stories of even angels sinning in many ways. Second, Long Live the conditional “If”!
And it’s unclear the knowledge strength is what keeps angels from sinning; the Chicken and Egg problem. In other words, since possessing a surpassing awareness of the full truth (enlightenment, in other words) is impossible to those stuck in a more physical body than that of the angels, the Ramchal may as well have said we need daily sessions to overcome the body itself.
So אין אדם חוטא אלא אם כן נכנס בו רוח שטות, but knowing the mechanics of the atom bomb or the state or human weakness doesn’t mean you can stop it.
It’s like when inspirational speakers imply “if” one had true Emunah one would shed not a tear upon the passing of his close relatives. Sure, maybe, but so what?! One cannot be alive and have perfect Emunah, any more than one can perceive Hashem (um, wait, is that the same thing?):
ויאמר לא תוכל לראת את פני, כי לא יראני האדם וחי.
This might be a religiously-inspirational tautology, but no more.