תורה אחת או שתי תורות

בס”ד

לקראת חג פסח פרסמתי רשימה במדורי “עלי ספר” (שבת בשבתו, גל’ 1467 פרשת צו תשע”ג)  על הגדת “פסח מעובין” לרב חיים בנבנישתי  (שס”ג-תל”ג, 1603-1673) מאזמיר*, מגדולי הרבנים הספרדים בכל הדורות.

פסח מעובין3א

תורף הרשימה היה סביב השאלה:

האם קיימת ‘פסיקה ספרדית’ מול ‘פסיקה אשכנזית” ?

האם כל אחד צריך לבחור לו רב לפי עדתו ?

ברשימה הובאה דעתו של הרב אביגדור נבנצל, רב העיר העתיקה, ששולל תכלית השלילה חלוקה עדתית מעין זו. הוא אף מעיד שזו תופעה חדשה, שהיא מסימני  ירידת הדורות, ומכנה אותה “שטות שאין – כמותה”.  שיחתו  פורסמה בתוך ספרו “שיחות לספר במדבר”  שיחה כא.

הרב יוצא כנגד הדעה הרווחת בציבור הרחב, שרבנים ספרדים קשובים יותר לצאן מרעיתם, מעורבים בדעת עם הבריות ולכן מקילים יותר מעמיתיהם האשכנזים.

בהקשר זה אני ממליץ על ספרו נסים ליאון: “חרדיות  רכה”  (ירושלים יד יצחק בן צבי תש”ע 2009). הספר בנוי סביב  מחקר שדה מעניין על המתרחש בבתי כנסת ספרדיים במקביל  לתהליך ההתחרדות העובר על הציבור הספרדי בהשראת תנועת התשובה.

חרדיות1

גישה זו – המכירה ב’פסיקה ספרדית מקילה’ –  מצאה לה תימוכין  במחקר האקדמאי .כנגד גישה זו נכתב  מאמר חדש  שפורסם בביטאון  “אקדמות” של בית מורשה המערער על תקיפות הטיעונים בסוגיה זאת.  המאמר הוא של ד”ר בנימין בראון וכותרתו:  “חכמי המזרח והקנאות הדתית: נקודות לקראת בחינה מחודשת”.  פורסם  בגיליון  י  תש”ע  (2010) עמ’  289-324 .

המחבר בדק את עמדותיהם של החכמים הספרדים הירושלמיים (הרבנים אלפנדרי, חוצין , מוצפי וסינואני)  ביחס להתמודדות מול המודרנה והציונות בירושלים בתקופת המנדט הבריטי והתחלת הקמת המוסדות הלאומיים. המסקנה היא , שלא היה שוני בין חכמי הספרדים לרבנים החרדים האשכנזים. אלו ואלו נקטו בעמדה תקיפה  כנגד השתלבות  במימסד של היישוב בארץ.

ד”ר בנימין בראון מנתח את שיטתו של ד”ר צבי זוהר, ראש המדברים באקדמיה בנושא,  ביחס של חכמי ההלכה הספרדיים למודרנה, ומוצא  שם שתי טענות מרכזיות לשרשי ההבדל בין שתי הגישות:

1. גורם חיצוני  – “העדר מאבק אנטי-קלריקלי” מצד תנועות המודרנה בארצות האיסלאם.

2. תפיסה הלכתית -פנימית של אסכולת הפסיקה הספרדית.

לטענתו  “דומה כי במרבית מחקריו שם זוהר את עיקר הדגש על הגורם השני, הפנימי”

חרדיות2

בעקבות מחקרו  ועל סמך  הדוגמאות  להקצנה של רבנים ספרדים ירושלמיים  סבור ד”ר בנימין בראון שהדגש הנכון צריך להיות על הגורם החיצוני. כלומר,  לא האופי הספרדי הנוח לבריות, ולא מסורת פסיקה מקילה יש כאן, אלא תנאים סביבתיים, שהיו נכונים לשעתם ומקומם, הם שגרמו לפסיקה מקילה בסוגיות שעמדו על הפרק.

העולה מדבריו של ד”ר בנימין בראון  שגם במדינת  ישראל לעת הזאת אין הבדל בין גישתם של חכמים אשכנזים לחכמים ספרדים בסוגיות חברתיות-דתיות.

—————

הערה:

* פרשה עמומה היא תמיכתו הזמנית של הרב חיים בנבנישתי במשיחיותו של שבתי צבי.

לסיכום הדעות השונות ראה נא במאמרו של הרב ד”ר עמית קולא. ‘שבתאיותו’ של ר”ח בנבנשתי : עיון מחודש. קבלה 17.

המעוניין לקרוא מאמר זה יפנה אלי.

ספריית הרמב”ם מתקוונת אליך.

שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום

משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.

נא פנה אלינו rambaml1@gmail.com