אי הפללה של המשתמשים בסמים קלים לצריכה עצמית: נימוקים תומכים רבים פורסמו. אבל חסר הנימוק הבסיסי והעיקרי.
בס”ד
בשבוע שעבר “נפל דבר בישראל”, כביטוי החביב על פוליטיקאים. המשרד לבטחון פנים הציג מהפכה במדיניותו: מי שיתפס משתמש בסמים קלים לצריכה עצמית לא יואשם בפלילים!
עיקר נימוקי השר:
* לאנשים נורמטיביים נפתח תיק פלילי שדפק להם את החיים. לא בסדר.
* הקלת הסבל לחולים.
* חוסר היכולת של המשטרה להלחם בתופעה.
* חוסר התועלת בהפללה להקטין את מספר המשתמשים.
2 תגובות מעניינות פורסמו ב’ידיעות אחרונות’ של השבת (27.1.17). האחת של חיים רמון, לשעבר ח”כ, יו”ר ההסתדרות ושר הבריאות והמשפטים. השניה של סבר פלוצקר, העיתונאי הכלכלי הבכיר. מדוע מעניינות? כי שני הכותבים תומכים בלגליזציה!
נימוקיהם בתמצית:
* חוסר האפקטיביות של החוק.
* פינוי משאבים מוגבלים של המשטרה ורשויות האכיפה, ממלחמה מיותרת זו למשימות אחרות.
* רווחי המגדלים הבלתי חוקיים מממנים טרור.
* הסחר בסמים הוא מקור פעילות מרכזי של ארגוני פשע.
* האיסור חסר טעם כמו חוק היובש בארה”ב, בראשית המאה העשרים.
* אי החוקיות גורר מחירים גבוהים שגוררים פשיעת רכוש למימון הצריכה.
* שוב האוכלוסיות החלשות משלמות מחיר כבד יותר, מחוסר יכולת ליצוג משפטי.
* אמנם מריחואנה מזיקה לבריאות, אבל לא יותר מאלכוהול ועישון החוקיים.
* גידול הכנסות המדינה.
אמנם לא צריך “לעוף” על המהפכה שהוכרזה, כאשר נכנסים לפרטיה: אי הפללה, אבל יוטל עונש אחר – קנסות. אי הפללה, אבל רק ב-3 הפעמים הראשונות. אי הפללה, אבל לא במקומות ציבוריים. אי הפללה, אבל רק לסמים קלים. אי הפללה, אבל רק לצרכנים, לא לספקים. ובכל זאת, הצעד של המשרד לבטחון פנים מרשים. גם התמיכה בלגליזציה של ה”ה חיים רמון וסבר פלוצקר.
במיוחד מרשים אוסף הנימוקים כבדי המשקל. רק … עד ש… מגיעים לנקודת המוצא שלהם…
השר ארדן: “כשאנשים משתמשים בסמים במרחב הציבורי, יש בכך דוגמא רעה לאזרחים ולדור הצעיר.”
חיים רמון: “נשגב מבינתי מדוע נגד סיגריות ואלכוהול נלחמים באמצעות הסברה, חינוך ומיסוי כבד, ואילו לגבי קנאביס נלחמים באמצעות הפללה”.
סבר פלוצקר: “רצוי לפתוח במסע הסברה נגד השימוש בהם (בסמים) וכמובן לאסור פרסומות…”.
כן …, טוב …, אבל… היכן כאן הבעיה? הם בסה”כ רוצים שהמדינה תגן על בריאותך וחייך. מה הבעיה בכך?
הבעיה היא בדיוק זו: רצונם שהמדינה תחנך אותנו.
האם אדם חופשי צריך מדינה פטרנליסטית ש”תחנך” אותו? ובלשון יותר בוטה: למה מי היא המדינה ש”תחנך” אותנו?!
שורש הבעיה טמון בנקודת המוצא: למי שייכים החיים – למדינה, או לאדם? נקודת המוצא של ה”ה ארדן, רמון ופלוצקר גורסת שחיי הפרט שייכים למדינה. הפרט הוא שוטה חסר בינה וחובה להגן עליו מפני עצמו. ולכן אימא-מדינה, הנבונה והרחומה, תגונן על אזרחיה-גוזליה.
גם אם סמים קלים פוגעים בבריאות ומסכנים את החיים, ולא כל שכן סמים קשים – זכות האדם לחרות כוללת את זכותו ליטול את חייו במו ידיו – כולל “בתשלומים” על פני שנים, באמצעות הרס בריאותו. חייו הם שלו. לא של המדינה.
זו הסיבה הנכונה, והיחידה, ללגליזציה של סמים.
אם היא נשללת, כל נימוקיהם המרשימים של ה”ה ארדן, רמון ופלוצקר הופכים לתשובות טכניות של מנהלי חשבונות (מבלי לזלזל במקצוע המכובד). הם מזכירים את התשובה לשאלה: מדוע עדיף להאכל ע”י קניבלים מתורבתים, ולא ע”י פראים אוכלי אדם? הפרא יאכל אותך עם הידיים, ואילו הקניבל המתורבת ישתמש בסכין ומזלג.
לוי.