כתב אישום מנומק ומפורט נגד משטרת ישראל

שוטר ירה אמש למוות בחשוד. החשוד היה חשוד מאוד. הוא נחשד בחשדות של אובססיה והטרדה והתנגדות למעצר, יש אומרים גם בניסיון דריסה, והוא גילה שדינם מוות. “מזלו” של החשוד המנוח הוא שהוא לא היה ערבי, כי עכשיו מישהו לפחות שואל שאלות על נסיבות הריגתו. מסתבר שהחשוד אולי היה אובססיבי, אבל השוטר גילה גם הוא אובססיה. במקום לזוז הצידה, הוא נתלה על מכסה המנוע, וירה למוות בנהג בפלג גופו העליון והתחתון מספר פעמים (אחת לא מספיקה). ל-ynet זה נראה-כנראה כירי מוצדק, או לפחות מובן, משום שכותרות הידיעה קבעו ללא-סייג שמדובר ב”ניסיון דריסה”, בניגוד לעדויות הראייה וההיסטוריה שלו, ועוד לפני חקירה כלשהי. הם גם מיקמו את הידיעה ככותרת ראשית, כאילו מדובר בהתנהגות חריגה ויוצאת דופן של המשטרה, שהקורא אמור להיות מופתע ממנה. אך דווקא הפליאה מפליאה יותר. לעיתים קרובות מאוד דרכי הפעולה של משטרת ישראל אינן עומדות במבחן החוק, סובלות מגסות רוח, אלימות, התנהגות פסולה ונחישות אדנותית להראות לאזרחים מי הבוס.

אוסף הכתבות הבא הוא שרירותי לגמרי ולא מקיף. כמעט כולן נאספו מהשנה האחרונה, וניתן למצוא כתבות דומות בלי קושי. הן מעידות על כך שבמשטרה בישראל יש נורמה של אלימות ואדנות, ששוטרים מרשים לעצמם לנהוג בגסות ועבריינות, ושהם אף זוכים לגיבוי כמעט-אוטומטי ממפקדיהם, שגם הם נגועים בגישה החולה. כשקוראים אותן וצופים בתמונות ובקטעי-הוידאו כמכלול מבינים שלא מדובר במקרים חריגים ובבעיות נקודתיות. מח”ש, על 80 עובדיה, לא יכולה עוד לעמוד בפרץ של כמעט 30 אלף השוטרים, ודרוש ניקוי-אורוות נרחב, הכשרה, מעקב קפדני, ענישה ותגמול – בכול הרמות.

מתעצבנים | עוצרים וחוקרים | משתיקים | מטייחים | מתחזקים | מה הלאה

א. כבוד השוטר

(או – “למי יש יותר כבוד?”. תשובה: לשוטר. ו…לא, השוטר אזולאי זה רק בסרטים)

הסלוגן המפורסם “לשרת ולהגן” מתאים לסדרות הדרמה בטלוויזיה, בטח שלא לחיים בישראל. אם כבר, צריך לשאול ‘מי משרת את מי’, ולהודות ש – ‘להגן’ – זה קודם כל על כבודם של השוטרים, לא על זכויות האזרחים. ולא, אין הכוונה ל”כבוד” כהגינות, יושרה ומקצועיות, אלא בכבוד המפוקפק, כמו זה שבמושג “כבוד המשפחה“. זהו הכבוד שביריונים ברחוב דורשים לעצמם, רק בתחפושת של מדים ותג. אם “תעליבו” אותם, (והם נעלבים בקלות, מאוד רגישים) הם עלולים: לנשוך ולתלוש לכם את השפה, להכות, להשפיל ולהטריד-מינית, לקנוס אתכם באלף ש”ח, להדיח אתכם מהמשא”ז, לעצור אתכםולרסס אתכם בגז. כאילו אתם עובדים אצל השוטרים ולא להפך.

ככה זה ביריונים. רק תנו להם כוח, נשק או תעודה והם יציקו לכולם. סתם כי הם יכולים. הם ישפכו לכם את הבירה בחוף הים; יטרידו עוברי אורח ברחוב (כאן, כאן, כאן), ישברו לכם את האף, ויפרקו לכם את הצורה וילגלגו עליכם, יזרקו אבנים, יפתחו באש בלי סיבה, יטרידו נשים (תוך איום במעצר); בכביש, אסור להעיר להם על נהיגה פרועה, או חניה, ואפילו בן 70 שיעיז לומר משהו – יחטוף; במגרשי הכדורגל הם יפוצצו פרצופים (כאן, כאן, כאן, כאן ובכל הקטעים המקושרים משם);ובבית: יקנסו אתכם אם תגנחו חזק מדי, יתקפו אתכם באגרופים ויתקוטטו איתכם , ואחרי התקיפה יעידו עדות שקר כדי לחפות זה על זה. בעצמם הם ישמשו מופת לעבריינות טובה – יזמינו זונות לתחנה, יגנבו כספים מחשודים, יטמינו מטעני חבלה, יעידו עדות שקר, יידו אבנים, ויקפצו באמצע הלילה בלי צו, רק כדי להפחיד את מי שלהבנתם קורא לפיקוח על כוחות השיטור. אחד הבכירים באגף למניעת-אלימות, לא פחות,אף הגדיל לשמש דוגמה ומופת בעצמו ותקף עובדת.

ב. אשמים עד שלא תוכח חפותכם

איזה כיף, מעצרים
הניצול לרעה של סמכות מופיע בכול שלבי ההליך הפלילי, מרגע הפעלת הכוח בשטח, דרך המעצרים, החקירות והמשפט. במשטרה יודעים שמערכת המשפט קורסת, ושופטים אומרים בפירוש “אין לנו זמן לשחרר עצורים”, ואף מבקשיםלהגביל את הזכות לערער. השוטרים מנצלים את רפיון מערכת המשפט כדי לעשות באזרחים ככל העולה על רוחם, ועוצרים לפי רצונם מעצרי שווא, בניגוד לחוק, כולל של ילדים, או מאיימים במעצר, והכול באלימות ובניגוד לחוק (ר’ גם:כאן, כאן, כאן, כאן, כאן, כאן, כאן, כאן),  ועל הדרך אפשר גם להשפיל (פעילי ימין, התעללות בגנב אופנוע,בפלסטינים וכו’). לעיתים הם עוצרים ומשפילים סתם אנשים, בגלל טעות בזיהוי, ועדיין חלק מהמקרים מסתיימים במוות, כמו השוטר שהרג חשוד, ועוד שוטר שירה למוות בחשוד, והשוטר שקילל וירה בנשק, ומקרה גרימת מותו של עצור והשוטר שזרק מקל על אופנוען בנסיעה.

פקודות המשטרה קובעות כמה כללים בסיסיים שכדאי לדעת, כדי לשמור על זכויותיכם. (א-) עיכוב או מעצר ע”י שוטר, חייב להתחיל בזיהויו כשוטר, בשמו המלא, בהצגת תעודה (אם אינו לובש מדים או לפי בקשתכם), ותוך שמירה מרבית על כבוד האדם וזכויותיו. בלי אלו, המעצר הוא מאליו לא-חוקי (להוציא “נסיבות מבצעיות”). (ב-) אסור לעצור חשוד אם ניתן להשיג את מטרת המעצר באמצעות עיכוב או שחרור בערבות. ו(ג-) שוטר רשאי להשתמש בכוח סביר בעת המעצר, אבל רק “אם החשוד מתנגד למעצר או מתחמק ממנו”. כלומר, לדוגמה, העובדה שכמעט כול השוטרים אוזקים את העצורים, גם אם אין לכך סיבה, וכמעט תמיד כשידיהם מאחורי הגב ולא לפני הגוף, אפילו שגם לכך אין סיבה, היא ניצול סמכות לרעה, שיש להתלונן עליה ולתבוע עליה פיצויים.