“משבר החוב” – מצבנו טוב יחסית בעולם מטורף
דו”ח מפתיע (מבחינת מדינת ישראל) פורסם לאחרונה על ידי חברת הייעוץ העסקי הגדולה בעולם – מקינזי (בכתבה יש לינק לדוח המלא).
הדו”ח סוקר את התפתחות החוב הכולל ב-47 מדינות בין השנים 2007-2014 – השנים שלאחר “המשבר” האחרון. “החוב הלאומי הכולל” מורכב מהחוב הריבוני של הממשלה, חובות משקי הבית (המשפחות), וחובות תאגידים שאינם פיננסים. כנראה שהדוח לא כולל חובות “נסתרים” של המדינה כמו התחייבויות לפנסיה תקציבית לעובדי מדינה ומוסדות לאומיים אחרים (כגון אוניברסיטאות בישראל). התחייבויות “נסתרות” אלה, שלא נכללות בדרך כלל בדוחות מסוג זה, משפיעות אולי על גודלו האבסולוטי של החוב האמיתי. אפשר להתעלם מחובות “נסתרים” כאשר דנים בהשוואה בין מדינות מתוך הנחה שכל מדינה “מתקדמת ונאורה” מסתירה שלדים כאלה.
היקף החובות הכוללים בעולם צמח קיצונית מאז 2007 וממשיך לצמוח בניסיון “לעודד” את הכלכלה, וללא הצלחה (הכסף המגויס כחוב מצליח, בינתיים, לדחות את המשבר “לעתיד”). החוב של כל המדינות הנסקרות צמח תוך 7 שנים מ- 142 טריליון דולר ל- 199 טריליון דולר. החוב הכולל בסין זינק באותה תקופה פי 4 בערך! מ-7 טריליון בשנת 2007 ל-28 טריליון דולר ב-2014. ספק אם הלוואות אלו ייפרעו אי פעם. סביר יותר לצפות ל”תספורת” בינלאומית במימדים “היסטוריים” – קשה לחזות את תוצאותיה.
ניתן לגרפים לדבר:
הציר האנכי הימני בגרף (Y) מציין את השינוי באחוזים בהיקף החוב הכולל של המדינות המוצגות במשך 7 השנים האחרונות (עד 2014). כל המדינות “הנאורות” הגדילו את היקף החוב הלאומי הכולל. החוב הספרדי הכולל צמח בתקופה זו, לדוגמה, בערך ב-70%; החוב של פינלנד ב- 60% וכך בערך גם החוב של יפן.
המדינה הבולטת היחידה בהקטנת שיעורו הכולל של החוב היא מדינת ישראל – החוב הכולל התכווץ בערך ב-23%. הישג אמיתי ללא מירכאות כפולות.
הציר האופקי בגרף (X) מציין את יחס החוב הכולל לתוצר של המדינה. יחס זה הוא אחד המדדים לאיתנות הכלכלה וחשיפתה לסיכוני משבר. ככל ששיעור החוב ביחס לתוצר גדל – כן גדל הסיכון והקרבה ל”יום הדין”. ככל שמדינה קרובה יותר לשוליים הימניים של הגרף היא מתקרבת אל התהום. מדדים אלה אינם המדדים המוחלטים והיחידים לאיתנות – יש גורמים נוספים שמשפיעים על איתנות המשק הלאומי.
המדינות עם שיעור החוב הכולל הגבוה ביותר הן כמובן יפן, פורטוגל, יוון, בלגיה וספרד. מדינת ישראל ממוקמת הרחק מהתהום הכלכלית עם רמת חוב כולל של כ- 180% אחוזי תמ”ג. מקום טוב. המדינה “הנאורה” היחידה שנמצאת ביחס חוב-תמ”ג דומה לישראל היא גרמניה.
בפירוט המדינות שמניתי התעלמתי לכאורה משלוש מדינות: אירלנד, סינגפור, והולנד. לא במקרה. החוב הכולל של מדינות אלה “מנופח” מאד מסיבות “יוצאות דופן”. כדי להבין שלושה משקים אלה צריך לחפור עמוק יותר במספרים.
לשלוש מדינות אלה יש מדיניות מיסוי חברות ייחודית ונמוכה וגם רגולציה וביורוקרטיה נמוכים יחסית. ניתן לכנותן כ”חממה פיננסית”. תנאים יוצאי דופן אלה מעודדים הקמת חברות בינלאומיות בתחומן. חברות ענק מיקמו חברות בת במדינות אלה. אין בנק בינלאומי בעולם ללא סניף רציני בסינגפור. גוגל, מיקרוסופט, ג’נרל אלקטריק ואלפי חברות בינלאומיות אחרות מחזיקות חברות בת באירלנד. חברות מקומיות אלו מגייסות חוב בשווקים הבינלאומיים והפנימיים לצורך מימון פעילותן הבינלאומית (מחוץ לגבולות המדינה המארחת). החוב שלהם נכלל בחובות הסקטור העסקי במדינות אלה. יחד עם זאת, חוב המדינה עצמה באירלנד, לדוגמה, גבוה למדי כי בעקבות משבר 2008 וקריסת הבנקים האיריים – הממשלה “חילצה” את הבנקים והגדילה את החוב הלאומי.
לסינגפור יש עודף תקציבי באופן קבוע, מידי שנה. כלומר, הכנסות המדינה ממיסים גבוהות משמעותית מהוצאותיה. כך צריך לנהל מדינה… לסינגפור אין כלל חובות חוץ. אז כיצד נצבר למדינה חוב גבוה בשיעור של כ-100% תוצר? הרי המדינה לא נזקקת להלוואות כדי לכסות גירעונות תקציביים כמו יתר “המדינות הנאורות”?
מסתבר שלממשלת סינגפור יש חברת השקעות פיננסית (GIC) שבאמתחתה מאות ביליוני דולר אותם היא משקיעה בשווקים הבינלאומיים. איך הגיע הכסף לקופת חברת ההשקעות? חברת ההשקעות הממשלתית “לוותה” את הכסף מקרן הרווחה הלאומית הסינגפורית (CPF) – קרן שייעודה לממן ביטוח בריאות, פנסיה ועוד דברים טובים. “הקרן החברתית” הסינגפורית ניזונה מהפרשות חובה של מעסיקים ועובדים בשיעור עצום של 37% מהשכר ברוטו של כל שכיר. כבטוחות להלוואה לחברת ההשקעות הממשלתית, הנפיקה המדינה אגרות חוב מיוחדות עבור קרן הרווחה שנקראות (SSGS
המספרים לא משקרים. אנחנו מרבים לבקר את המשק הישראלי על עיוותיו, אבל האחרים גרועים בהרבה מאתנו…
מוטי היינריך