כתב סמ”ע סימן פ”ח סק”ב:
הפרוטה משקל חצי שעורה כו’. בפרישה כתבתי דלפי מ”ש מור”ם בי”ד ר”ס ש”ה דה’ סלעים של פדיון הבן שהוא ג”כ כסף נקי דהא חשבון של שעורה שכתב הטור והמחבר בכסף זה כתוב ג”כ שם ומור”ם ז”ל כתב שם שעולים ב’ זהובים פולניש כו’.וק”ק לומר כן דשמינית מפעניק יחשב ממון לקדש בו את האשה ולהיות הדיינים נזקקים לו ואפשר לומר שבימיהן היו הפירות והקנינים בזול ובעד פרוטה היו קונים הרבה פירות ולכך היה הפרוטה חשוב כממון ולפ”ז בזמנינו דאין יכולין לקנות בפרוטה כ”א מעט מזעיר מן הדין הל”ל דאין קדושי אשה סגי בפרוטה ולא פדיון הבן בשני זהובים וצ”ע.
ויש שמביאים דבריו למיחש, ולא ידעתי למה, כי בספר אבני מילאוים סימן כ”ז ס”ק כ”א דחה דבריו בראיות ברורות. ובסברא הוא תימה, כי בכל תנ”ך וחז”ל השערים כמעט עמדו, ועד היום לא כרו כ”כ הרבה מתכת, ומה נשתנה? וכן חזו”א אה”ע סי’ ס”ו ס”ק ו’ כתב שאין דרך מטבע זהב להוזיל, משא”כ מרגליות, ע”ש. (ואינו ענין למיסים המיוחדים שעל מתכות יקרות, שכבר נלקח בחשבון.)
[תודה לחכ”א שעזרני למצא מ”מ.]
אלא מעתה גם בן י”ג ובת י”ב לא יתחייבו במצוות…