הרב קוק על סימוכין בקבלה לתורת היחסות של איינשטיין

“בשנת תרפ”ג ביקר הפרופסור איינשטיין בארץ ישראל, וסודרה פגישה בינו ובין רבנו הגראי”ה קוק שליט”א.

הפגישה הקצרה ההיא, למרות מה שהיו אנשים צדדים מפריעים מליחד את הדבור במחשבות אציליות כלליות שהיו ראיות להתבטא בפגישה ההיא, בכל זאת נגע מרן [הרב קוק] בכללות היקף שיטתו של הפרופסור, והעיד אותו שזהו חזון נפרץ כמה פעמים באוצרות היהודים העתיקים שאיזה התגלות מפליאה את האנושות כולה, מוצאים אותה באיזה פינה נסתרת של ספרותנו הקדומה ובעיקר [בספרות המסתורין] (המסתורית), המרקיעה במעוף ברקיה אל רום העולם המחשבתי, ומתנשאת למעלה מכל דרגא של התפתחות היסתורית בעולם המחשבה. ושכן אירע גם כן להתגלות הנפלאה המרעישה את הלבבות של כל הוגה דעות בכל העולם כולו מתוך שיטתו היחסית החדשה, שגם מקורה כבר נמצא בספרי המסתורין והקבלה והמפרשים שנתחברו עליהם.

ודוגמא לזה נמצא בספר עתיק בשם ‘ברית עולם’, מאחד המקובלים הקדומים, שדיבר שם על דבר ‘האפשרות של תוכן הזמן ההולך בקו אחד ו”שיעור אחד”, ומכל מקום הוא מתחלף בכל עולם ובכל נשמה לפי כוח קיבולה, עד שיש אפשרות שרגע של נשמה אחת יהיה תקופה ארוכה מאוד של שנים רבות בעולם אחר ובנשמה אחרת. וזהו באמת היסוד והגרעין הפנימי של השיטה היחסית המשתרעת בצורה זו על התוכן של הזמן ושל המקום ביחד, וכל התנועות השונות המתייחסים להם בכל השינויים החוקיים המתהווים בהם, שהגבורה [השכלית] (המתמטית) מוצאת את עצמה לפעמים כל כך (לאה) [קצרת יד] להגיע [למהותה] (עד תכנה). ושהפרופסור איינשטיין, בגבורת שכלו הכביר, בקע את הים הגדול הזה, ומצא בו שביל למהלך הרעיונות והדעות אשר ממנו מתפלגים נתיבים לכל המדעים כולם.

מובן שהפרופסור קיבל את הדברים בתשומת לב ובהתעניינות, והעיר על הצד הפילוסופי של הערת הרב בנוגע להבנת שיטתו, שסוף כל סוף בעיקרה היא עומדת בתפיסה הטכנית של בניין העולם כולו”.

(אגב, הרב משה צוריאל שליט”א העיר על דברים אלו, שדברים דומים למה שכתוב בספר ‘ברית עולם’, מופיעים גם ב”גבורות ה'” למהר”ל, הקדמה שניה).

ראה את שאר הכתבה כאן…