אין זה נפילה כלל!

להעביר הילוך

אֲבָל בֶּאֱמֶת אֵין זֶה נְפִילָה כְּלָל, רַק שֶׁזֶּה מֵחֲמַת שֶׁצָּרִיךְ לַעֲלוֹת מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא לְפִי בְּחִינָתוֹ… וְצָרִיךְ בְּכָל פַּעַם וּפַעַם לְהִתְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ הַרְבֵּה וְלִבְלִי לִפֹּל מִזֶּה בְּדַעְתּוֹ כְּלָל עַד שֶׁיִּתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶם וִישַׁבֵּר אוֹתָם מֵחָדָשׁ

קיצור ליקוטי מוהר”ן כ”ה 

לפעמים ישנה תחושה שאחרי שמצליחים להשיג דרגה מסוימת שרצינו להגיע אליה, מגיעה פתאום נפילה לא צפויה. מכירים את זה? קרה לכם פעם?

ולהעביר הילוך ברכב עם גיר ידני גם קרה לכם פעם? זה בדיוק אותו הדבר. כשרוצים להעלות הילוך, יש איזה שבריר שנייה שבו על מנת לעלות להילוך הגבוה, הגיר מתנתק מהגלגלים ואז יש שנייה של האטה לפני שהרכב מסתער ושועט מחדש במהירות גבוהה יותר.

אף על פי שרבי נחמן לא היה מכונאי רכב, הוא היה מכונאי נפשות, וזה בדיוק מה שהוא אומר כאן: “אֵין זֶה נְפִילָה כְּלָל, רַק שֶׁזֶּה מֵחֲמַת שֶׁצָּרִיךְ לַעֲלוֹת מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא”. הניתוק והבלימה של מערכת ההילוכים של הנפש שלנו הם הקדמות הכרחיות להאצה, להתקדמות, למעבר לשלב הבא. אבל מה עושים כשחווים את נפילת המתח הזו כשפתאום ה”נסיעה” שלנו “נופלת” לרגע?

אומר רבי נחמן שמה שנחווה אצלנו כנפילה הוא בסך הכל ענין של שיפוט בעיניים קטנות ואנושיות. אנחנו מגדירים לעצמנו מה היא נפילה בעולם הרגשי או בעולם התוצאות. אבל בעולם האמיתי לא קיימת נפילה. כל יום, כל רגע שעובר מקרב ומקדם אותנו עוד קצת, עוד טיפה לאורו של משיח. העולם נמצא במגמת עלייה מתמדת גם כאשר יש תחושות של נסיגה, והבעיה שלנו היא השיפוטיות שלנו לנסיגות והנפילות הללו. שמחה ודיכאון, יום ולילה, חורף וקיץ, המגמה של הכל היא עלייה. העובדה שאנחנו מתחברים יותר לאור וליום, אינה מפריעה לבחינה האמיתית של העלייה המתמדת באופן שווה גם, ואולי אפילו בעיקר בלילה. בגלל שאנחנו מחוברים לבחינה של יחסיות, אנחנו כל הזמן ביקורתיים, ושופטים את המצב בערכים טובים ולא טובים. דרך הפעולה הזו הינה חלק מהמערכה הפסיכולוגית של היצר הרע. הוא מנסה לדכא אותנו, אבל עלינו להתגבר עליו ועל הסחת הדעת הזו.

להפך! חזרתם של הניסיונות אינה מעידה על נפילה רוחנית, אלא על עבודה שניתנת לנו במתנה כדי לעלות שלב נוסף. אם לאדם יש תקופה ארוכה בלי ניסיון בגזל, לשון הרע או כיוצא בזה, אז עכשיו נותנים לו ניסיון בדיוק במה שנחוץ לו כי הקליפות מתעוררות לפני שהאדם עולה דרגה, ובכדי לצמוח ולגדול צריך קודם כל להשיל אותן.

(גירסה קודמת בספריית נשמה, כאן.)